אני זה אני ואת זו את

5625d6665e054.jpg

אני מכיר אותה כבר יובלות. מאז שהיא וגם אני בעצם, היינו ילדים בני שש עשרה. תמיד היה לנו קשר מעולה במילים, בדיבורים, בשיחות אל תוך הלילה, במכתבים ארוכים.

האמת, כבר כמה שנים לא דיברתי איתה. עוקב אחריה בפייסבוק, רואה אותה צוחקת בתמונות, ילדים מסביבה, איש לידה…אני מישהו מהעבר שלה, לא שייך להווה.

יום אחד מקבל ממנה סמס, הלב שלי מחמיץ פעימה. “הי, עברתי ליד הבית של ההורים שלך, נזכרתי איך היינו פעם, ראיתי שבנו עליו מגדל. הכל נמחק ונגמר.”

חושב מה לענות, הפתיעה אותי. “הבתים אולי נמחקו, אנחנו עדיין כאן וגם החברות.”

“גם כן חברות…” היא זורקת לי. מה לא מספיק לה שאני עוקב אחריה בפייסבוק??? “הי,” אני כותב לה, “בכל זאת יש משהו שהייתי רוצה להשלים איתך ולא דרך הפייסבוק.”

היא לא עונה לי, אני דרוך ליד הנייד, בודק כל רגע אם ענתה לי. אחרי נצח של זמן היא עונה לי שתשמח להיפגש.

אני מתרגש. שנים ניסיתי לדמיין אותה ואותי יחד. איכשהו תמיד, כשאני רציתי היא לא רצתה וכשהיא רצתה אני לא רציתי. האמת שהרגשתי שאני רוצה יותר אבל מה זה משנה. עכשיו אני רוצה והיא רוצה גם. אולי הפעם זה יקרה.

למחרת היא מתחילה ללחוץ על תאריך לפגישה. אני מנסה להסביר לי שאני רוצה אפילו רוצה מאוד, אבל יש לי עבודה, משפחה, מילואים…

אני מחכה לזמן מתאים ובינתיים שולח לה הודעות :

“נתאם פגישה, מדמיין דברים.”

“גם אני.” וואו, היא בראש שלי…

“אבל אני גבר…אז אני הולך עד הסוף בדמיונות.”

היא עונה לי בהתלהבות ובחשש שגם היא הולכת עד הסוף בדמיון שלה אבל לא יודעת אם תמצא חן בעיניי אחרי כל כך הרבה שנים.

היא לא מבינה כמה שנים פינטזתי עליה, כמה חיפשתי אותה בכל אישה שהייתה לי, כמה נפגעתי ממנה כשבחרה באחר, כשדחתה אותי שוב ושוב…עכשיו הזמן שלי לקבל את מה שהייתי אמור לקבל לפני שנים.

“בלי לחץ,” אני כותב לה, “חיכינו 30 שנה, נחכה עוד קצת. אני מתכוון להכיר כל ס”מ שלך.”

הימים חולפים, היא לוחצת, לי יש אילוצים. אני דוחה אותה, היא אומרת שאני חוזר לדפוסים הישנים שלי.

אני מחליט לא לוותר, ממשיך לתחזק אותה במילים יפות בסמסים, האישה שלי חושדת…חייב להרגע. מה אני בן 16? לא! אני בוגר, נשוי באושר, אבא לילדים.

אבל, הסקרנות, התשוקה לאישה הלא מושגת הזו. אני כותב לה בערב אחד : “אני מודה, אני רוצה “לטרוף” אותך מכל הכיוונים, פחות לדבר (ככה זה בנים), מקווה שאצליח לגרום לך הנאה…”

אני יכול רק לדמיין מה היא הרגישה כשקראה את המילים האלה, מכיר אותה כבר שנים.

כשלא חזרתי אליה, כשלא קבעתי איתה את הפגישה שציפינו לה שנינו מאוד, כתבה לי את המילים האלו שאני עדיין משנן לעצמי:

“איזו טיפשה אני, איך נתתי לבדידות שלי לפתוח אליך את הלב. איך הלכתי שבי אחרי המילים שלך שחדרו אל מתחת לעורי, אל תוך תוכי. איך הרגשתי כמו אותה נערה בת 16 שמגיעה אליך ברגליים רועדות ואתה משיב פניה ריקם. שונאת להרגיש נזקקת. שכחתי שאני זו אני ואתה זה אתה ואין “אנחנו”. אוף, כועסת על עצמי שלוקחת את זה כל כך קשה. כן, קשה לי מאתמול בערב, כמו נערה מתבגרת מקשיבה לשירים נוגים. לך לשלום איש אהוב ורחוק. לא אתקשר, לא אכתוב, לא אשתוקק, לא אחפוץ.”

איך להסביר לה שפחדתי? פחדתי לאהוב אותה שוב, פחדתי להשתוקק אליה, פחדתי להרוס את מה שבניתי בלעדיה. לא היה לה מקום בחיים שלי עכשיו. 

 

יפית שזו היפה והמוכשרת https://www.facebook.com/yaffitsh?fref=ts , חשפה בפני את האתגר של אסף יערי https://www.facebook.com/yaariasaf?fref=ts  – אישה כותבת גבר, גבר כותב אישה…

החלטתי לנסות…זו התוצאה.

תודה יפית ותודה אסף.

כך גם נחשפתי ל”אמור” וגם נתתי לעצמי את מתנת החופש לכתוב..

תודה יום מקסים לכם והרבה אהבה 

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר