ארומה

5a69c00ebc98b.jpg

רק אלוהים יודע מה הביא אותו לחפש את ההשטאג “קפה” באותו אחר צהריים חורפי. אולי היתה זו החמימות שהתפשטה בו כשהנוזל החם והמתוק מילא את פיו, ואולי היה לו משעמם. לא היה שום סיכוי שהוא יוצא שוב לגשם השוטף, והוא החליט לשבת קצת בארומה עד יעבור זעם. בינתיים נכנס לאינסטגרם לראות מה עושים החברים שלו, וכשגם זה נעשה משעמם חיפש את ההשטאג, רק אלוהים יודע למה.

אנשים מצלמים תמונות לא רעות בכלל של קפה, הוא חשב לעצמו כשגלל את המסך למטה. הוא מיקם את כוס הקפה שלו וסידר לידה שקיות סוכר חום, כאילו היה זה סט של צלם. בקפה שלו בכלל היה סוכר לבן, אבל הוא חשב שסוכר חום נראה יותר מעמיק. בינתיים המשיך לגלול ולהסתכל על תמונות של אנשים שותים קפה.

ושם היא היתה.

“הקפה היומי שלי בארומה” היה כתוב ליד התמונה, עם תיוג של ארומה, אך ללא שום רמז באיזה סניף מדובר. הוא הרים את ראשו לבדוק אולי ישבה בסניף שלו, אבל המקום היה כמעט ריק, חוץ משני בחורים שישבו לשמאלו. זה לא שהיא היתה יפהפיה באיזה קנה מידה הוליוודי. שיערה החום החלק היה אסוף בזנב סוס, ועיניים חומות צפופות ריסים הביטו בו מבעד לעדשות משקפיים. אבל היה בה משהו, הוא חשב, משהו אחר, משהו שהוא עוד לא נתקל בו. הוא לא ידע איך הוא ידע, אבל הוא ידע, ובאותו רגע הוא הבין שהוא מוכרח למצוא אותה. 

קודם כל הוא הוציא מהאינטרנט את הכתובות של 147 הסניפים של ארומה וסימן אותן בדקדקנות על מפה. טוב שהיתה חופשת סמסטר. זה לקח לו יומיים. אחר כך הוא התחיל לתכנן את המסע שלו. בין הלימודים בבאר שבע להורים שגרים בנתניה הוא גם ככה נסע די הרבה. אילת והצפון היו יותר בעייתיים, אבל הוא ארגן סופי שבוע ומצא אצל מי לישון.

ההורים שלו אמרו לו שזה חסר טעם. החברים שלו אמרו לו שהוא דפוק. כל זה בשביל בחורה אחת מהאינסטגרם שהוא לא יודע אפילו איך קראו לה ואם היא עדיין שותה קפה בארומה כל יום. אבל עמוק בבטן הוא ידע שהיא הבחורה בשבילו, ושהיא תשתה קפה בארומה עד שהוא ימצא אותה.

למען האמת, הוא בעצמו לא חשב ששנה אחר כך הוא עוד יסתובב בסניפים של ארומה ויחפש את הקוקו החום והמשקפיים. הוא היה בטוח שימצא אותה או יתייאש, אבל שבוע אחר שבוע הוא היה מגיע לסניפים של ארומה בשעה חמש, יושב שם שעתיים והולך. זה נהפך כבר לריטואל קבוע, והוא לא ידע מה יעשה אם לא ישב בסניפים של ארומה.

החברים שלו ניסו להכיר לו בחורות אחרות, לחלקן אפילו היו קוקו חום ומשקפיים, אבל אף אחת מהן לא היתה היא. הפנים שלה, המבט המיוחד הזה, היו חקוקים בדמיון שלו היטב. אפילו אמא שלו ניסתה לשדך לו מישהי, אבל הוא סירב. הוא היה בבית ממש מעט, ונותרו לו עוד המון סניפים.

כשהשנה הראשונה לחיפוש שלו כמעט הסתיימה עברה בו מחשבה איומה – ומה אם היא היתה חולה בדיוק ביום שבו הגיע לסניף שלה? זו היתה מחשבה מבהילה, אבל הוא גם שמח עליה בסתר ליבו, כי מיד החליט לעבור בפעם השניה בכל הסניפים, וליתר בטחון בשלושת הסניפים החדשים שנפתחו מאז.

***

אגדה אורבנית מספרת על איש זקן, שמגיע מדי יום לסניף אחר של ארומה, שותה קפה והולך. הוא אף פעם לא חושב על אלפי הנשים שהחמיץ בחייו, אלא רק על אותה אחת שאינו מוצא.

והיא? זה היה סתם פוסט. הקפה היה מגעיל, והיא לא חזרה יותר לארומה.

 …

לפעמים מזג האוויר מעיר בי סיפורים, לפעמים משהו שראיתי, ולפעמים משהו שמישהו אומר והוא נשאר לך בלב כמו זיכרון מתוק.

בחוץ משתוללת סופה, אז תתכרבלו היטב עם כוס של משהו חם, לא חובה קפה, תקראו משהו שיחמם לכם את הלב, ואל תשכחו להגיד לאנשים המיוחדים לכם שאתם אוהבים.

שבת חמימה ועוטפת תהיה לכם,תאהבו הרבה!

קרדיט תמונה: עורכת המשנה המופלאה שלי, נעה גביש.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר