באת אלי את עיני לפקוח

59ca576f858ba.jpg

בואו נדבר על צדק וחכמה, סליחה ואהבה.

יש בי פגיעות כמו בכולנו לפעמים אני נפגעת כי פגעו בי, כי אמרו או עשו משהו מכוון כדי לפגוע בי ואני מרשה לעצמי להיות שם ולחשוב על זה.
ולפעמים אני בוחרת להיפגע. לא כי פגעו בי, לא כי אמרו לי משהו כדי שאפגע, אלא כי ככה אני מפענחת את מעשי האחר, כי ככה מתאים לי לעמוד מול הסיטואציה, פגועה.

לכאורה כשאנחנו פגועים וכועסים, אנחנו הקרבן.
פה צריך לרצות אותנו, צריך להתנצל גם אם בעצם לא נעשה או נאמר כלום כדי לפגוע.
לא פעם הבחירה להיפגע היא בריחה.
אני לא יכולה להתמודד עם מה שקרה, עם האחריות לחלק מהסיטואציה שנקלעתי אליה,
אז אני נפגעת.

בכל מערכת יחסים שהיא, לדעתי, אין ענין של צדק כיוון שלכל אחד יש את האמת והצדק שלו. במערכת יחסים הכי חשוב זה ללמוד להקשיב ולכבד את דעת ורצון האחר.
לא תמיד אני מבינה, לא תמיד זה מתאים לי אבל, אני זו אני והאחר זה אחר
ואם אני מכבדת את האמת, הצדק והרצון הפנימי שלי ורוצה לחיות על פיו אין שום סיבה שהאחר לא יחיה לצידי עם האמת שלו ודרכו.
אם אני נפגעת, אם לא טוב לי בקשר הזה, חברי, זוגי או משפחתי, אני לא חייבת להיות שם.

כבר מזה זמן בחרתי להיות במקומות שאני אהובה, לא מחפשת הערכה וכבוד,
כן מבקשת שגם אם דרך חיי לא לרוחו של מישהו הוא ידע לכבד אותה ולא לזלזל בה.
לכל אחד מאתנו בעולם הזה יש את דרכו ואת ליבו שמנחה אותו, ואין נכון או לא נכון,
אין צודק או לא צודק, אין כללים שצריך לעמוד בהם כדי להיות אהוב.

אני חיה ואחיה את החיים לצד אנשים שמקבלים אותי כמו שאני, עם השינויים, עם התהפוכות, עם מה שהם מכירים בי ועם מה לא, עם הטוב, הרע והנערה שבי.
אלה שמבקרים אותי באהבה, מאירים לי את דעתם ולא כופים אותה עלי.

ובתוך כל זה אני לומדת לסלוח, לסלוח לעצמי שפגיעה ואכזבה לעיתים, מרפים את ידי.
קודם קול אני סולחת לעצמי על כך שלא תמיד אני יכולה לסלוח מיד.

תקיעת השופר הארוכה ביותר, זו שבתוכי, היא ההקשבה שלי לקול שאני.
לקול שלי שמוביל אותי. זה שמלמד אותי שגם פגיעה ופציעה של הנפש הן למידה עמוקה של אהבה. פגיעות שכאלה הן הארה ליכולת שלי לראות שבאמת עשיתי דרך ארוכה, שבאמת ובתמים עשיתי שינוי אמיתי וכנה עם עצמי.

היום אני בטוחה, מעריכה ואוהבת אותי ובד בבד מעריכה, מכבדת ואוהבת גם את מי שהוא לא אני ודרכו שונה. אין בי זלזול כלפי אף אחד ולעולם לא אקטין אדם אחר כדי לרומם את עצמי.

וכאן המקום לבקש סליחה ממכם וגם ממני

אני באה מאהבה תמיד גם כשאני טועה.

סליחות-יהודית רביץ

מילים: לאה גולדברג לחן: עודד לרר

באת אליי את עיניי לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות – ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים, הם הפליגו אלייך
מפרשי הלבן אל האופל שלך.
תנני ללכת, תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה.

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר