דמעות

5f384819c9609.jpg

זה לא הולך להיות פוסט עצוב ומתבייכן ובטח לא מתמסכן כי אני לא כזו. אני חוקרת ושואלת שאלות ולפעמים גם עונה לעצמי ותפקידכם בכוח כאן? אתם רק הקהל שמוזמן לאירוע המוחי הזה שנקרא חשיפת המחשבות שלי.

דמעות הן השפה הבלתי מילולית הכי חזקה שקיימת, שדרכה כל אחד יכול באמת לראות את נפשו של האדם דרך עיני הדומע.

מתי בכית לאחרונה? שאלה שמטרתה לבחון מתי בעצם חשת ברגש אנושי כל כך ועוצמתי, שהגוף הרגיש צורך אמיתי להגיב לכך באופן פיסי. 

בכי כמו מיצמוץ או פעימות הלב, אינו פעולה רצונית ולא תמיד אנחנו מצליחים לשלוט בו וכך לעיתים אנחנו נחשפים ב”מערמינו” הרגשית. 

אני מכירה אנשים שבוכים מבלי לרצות בכך, בכל פעם שהם כועסים, נשים הורמנליות שבוכות בזמן הפרסומת הכי לא מרגשת לאחרים, כמו זו של נייר טואלט וגברים שממש מתאפקים להיות קשוחים ולשמור על פאסון, אבל זכרונות וכאב גוברים על הרצון החופשי שלהם וגם הם מתפרצים בדמעות.

גיליתי לאחרונה שאני כל כך “כשרונית” שאני יכולה לחייך ולבכות תוך כדי ובכך למנעד את הרגשות שלי מאחד לשני בו זמנית. מבולבלים? גם אני, אבל הנה עוד הוכחה שנשים מסוגלות לעשות שתי פעולות בו זמנית.

האם הבכי משחרר?

אומרים לנו “תבכו, זה משחרר”- זו בעצם המלצה לכל אוגרי הרגשות עמוק בבטן והצעה ידידותית להוציא אותם אל האור, שם מחכים להם קרובים כמו תמיכה, אמפתיה ואהבה מאלה שנחשפים אליהם. אבל האם בכי באמת משחרר את הבוכה מהרגשות שמלכתחילה גרמו לו לבכות או שזה עוד פלסטר אחד מני רבים ויש מצבים שגם ים של דמעות לא יעזרו כדי לשחרר אותו מהמצב הרגשי הנתון שלו?

ואם כבר אני נוגעת בנושא הדמעות, מה עם דמעות תנין?

גם במקורותינו וגם שייקספיר השתמשו במטבע הלשון הזו כדי לתאר מצב כזב של צער. במילים אחרות מניפולציה רגשית לשימוש של דמעות כדי להשיג משהו לטובת הדומע או במילים מודרניות יותר, סחיטה רגשית.

ביני לביני אני חושבת שאדם שצריך להשתמש בדמעות מזויפות לשם השגת משהו עבורו הוא המסכן האמיתי בסיפור הזה, שלא לומר שיש משהו סוציופתי כמעט בהבנה שרק דרך דמעות ישיג את מבוקשו ובאמצעות שימוש ציני מול אדם אחר שהדמעות האלו יעשו לו את זה .

הבנות שלי הבינו מזמן שדמעות לא עובדות עליי ולכן לא ממש השתמשו באסטרטגיה הזו מולי וזה לא בגלל שאין לי לב לבוכים, אלא בגלל שאני אוהבת להיות פרקטית במצבים כאלה ולפתור אותם באופן ראציונאלי. בעיניי אין מקום לסחיטה רגשית על מנת לקבל תוצאות אופרטיביות.

אני באופן אישי, גם בימים הכי עצובים שלי, אעדיף לשתף את הכרית שלי בדמעות שלי מאשר מול יצור חי ונושם אחר. עבורי אלו רגעים פרטיים שלי שאני מעדיפה לא לחלוק אותם עם אחרים, הדמעות שלי מיועדות עבורי בלבד ושם הן נשארות.

לעיתים הדמעות שלי שחררו קצת, הן לבטח מעולם לא סחטו רגשית, אבל תמיד הזכירו לי כמה אנושיות יש בפעולה הכי בסיסית ופשוטה הזו ועד כמה המכונה הזו שנקראת גוף, היא מכונה חכמה, משומנת ויעילה.

תבכו אם אתם צריכים, כי כמו חיוך, גם זה בחינם. 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר