האורז האדום של סבתא הלנה

5792403d6cadb.jpg

לכבוד יומהולדתה ה 90! של סבתא הלנה- לאה בורגר (ארואץ), הסיפור שכתבתי אודותיה ובהשראת הסיפור שבאמת קרה…בריאות טובה ואריכות ימים 🙂

סבתא הלנה יודעת לבשל את האורז האדום הטעים ביותר שאי פעם אכלתי. האורז שלה, שיוצא “אחד אחד”, הוא גם מתוק וגם מתובל. אני אף פעם לא הצלחתי לבשל אורז כזה.

ביום שלישי אחד, באמצע החורף נסעתי אליה לדירה הקטנה שלה בתל אביב, כדי ללמוד איך עושים את זה. סבתא קיבלה את פני בשמחה. הרבה זמן לא ראיתי אותה ועכשיו נראתה לי פתאום מעט נמוכה יותר, הפנים השחומות מעוטרות בשיער לבן, העיניים, כמו דהה צבען החום, אבל החיוך שלה שממלא לה את כל הפנים, לא דהה עם השנים.

היא מחבקת אותי ואומרת בקולה החזק, נו תשתי משהו מהדרך? הכנתי לך פרוסה עם חציליטס…”יא רבי” כמה גדלת! בואי למטבח. את ממהרת? הכנתי הכל, נתחיל לבשל.

סבתא הלנה אוהבת את המטבח, אוהבת לבשל תמיד את אותו האוכל. בלי התחכמויות בלי סיבוכים. אני מתיישבת ליד השולחן הקטן והדביק.

שנים שאבא שלי מנסה להעביר אותה לדירה גדולה יותר, מטבח גדול יותר ומרווח, והיא בשלה. “אני כבר זקנה” היא אומרת. “התרגלתי כבר למקום הזה. היו לי כבר בחיים מספיק מעברים. זה המקום שלי.”

הבית שלה הוא מה שנשאר מבית ילדותה. לכאן הם עברו אחרי המאורעות בשנת 1929. תמיד שמעתי על המאורעות אבל לא ממש את כל הסיפור.

סבתא ניגשת למלאכה, מחממת שמן זית בסיר (כף וחצי על כל כוס אורז) קוצצת בצל, פותחת קופסה של רסק עגבניות ובוררת את האורז. אני בוחנת כל תנועה שלה ורושמת בפנקס הקטן שלי את אופן ההכנה.

“ובכן, בזמן שאני מטגנת את הבצל עם הרסק…אספר לך את הסיפור הזה שלא סיפרתי אותו לאף אחד הרבה שנים.”

כך מתחילה סבתא הלנה את המסע שלי ושלה אל העבר הרחוק, אל השנה בה פרעו הערבים ביהודים.

“אני נולדתי בעזה”, היא אומרת ופניה מאדימות מאדי הבצל המטגן. “ההורים שלי עם עוד ארבע משפחות יהודיות, גרו במושבה קטנה שנקראה “רוחמה” ליד עזה. היינו ההתיישבות הדרומית ביותר בישוב היהודי באותן שנים ותמיד נהגו לומר שארץ ישראל היא “מדן ועד רוחמה”. לאבא שלי, אללה ירחמו בגן עדן, הייתה חנות וגם היה לנו מטע שקדים. השכנים הערבים שלנו היו קונים אצלו בחנות ואנחנו הילדים: תמרה, מרים, רוחמה, אברהם ואני, היינו עוזרים במטע. אימא שלי, “אללה ירחמה שתשלח לי ולכם ברכה”, הייתה מורה לפסנתר. כן מה את חושבת הייתה מלומדה. בקיצור, יום אחד, הגיע אלינו הביתה בריצה הבעל של פסיה, שהיה עובד עם הבריטים, הוא סיפר בהתרגשות רבה שהערבים מתכננים לרצוח את כל היהודים במושבה ולבזוז אותה, “צריך לברוח מפה כמה שיותר מהר” הוא אמר.

 אבא אסף אותנו ממטע השקדים אל הבית.

הבית שלנו היה לבן וגדול. על מדרגות הכניסה גידלה אימא תבלינים בעציצי חרס קטנים…לעולם אזכור את המראה הזה.

אבא הלביש אותנו ואת אימא בגלביות ערביות, הסתכלנו אחד על השני ופרצנו בצחוק, “הנה חג פורים הגיע…” אבא לא צחק. בפניו הארוכות והרציניות הוא הביט בנו והסביר שמעכשיו אנחנו לא מדברים עברית. “ואת הלנה הקטנה” הוא רכן לעברי ולחש, “את תהיי אילמת”.

“אנחנו נוסעים רחוק מכאן” אימא הסבירה, “נוסעים לבקר את הקרובים שלנו בחברון, נסע ברכבת”.

התרגשנו מאוד. אף פעם לא נסענו ברכבת וגם לא ידענו איפה זה חברון.

לפנות ערב, כשהשמש עמדה ממש מעל צמרות עצי השקדים וצבעה את הכל בזהב, הגיעה מכונית שחורה וממנה יצאו שני חיילים בריטים. אבא הכניס אותם אל החדר הגדול והקריר, אימא הגישה להם מים צוננים עם נענע, בכוסות הזכוכית היפות ביותר שלה. הם דיברו באנגלית עם אבא וכעבור זמן קצר נהייה שקט גדול בחדר.

אבא ניגש לאימא ואמר לה שעכשיו זה הזמן. צריך להיפרד מהבית ומהמושבה ולברוח, כמה שיותר מהר, כמה שיותר רחוק. אימא בפניה השחומות, הממוסגרות בשיער השחור, במבטה החום והחם, מחתה דמעה. הבריטים יצאו החוצה. אימא חיבקה אותנו חזק, עטתה על ראשה רעלה שחורה, נטלה מזוודה קטנה שארזה, ויצאה בראש מורם החוצה לעבר המכונית השחורה. בשקט יצאנו כולנו אחריה ואבא, חבש כפייה, נעל את הבית, השתהה מעט, מביט לעבר מטע השקדים הזהוב ונכנס למכונית השחורה אתנו.

מן המסע ברכבת אני בעיקר זוכרת רעש גדול וצפיפות. בסופו הגענו למצרים ושהינו בה כמה שבועות. כשחזרנו למושבה היא כבר לא הייתה קיימת. הבית נבזז ונהרס, החנות הייתה ריקה…ממטעי השקדים הצלנו שק שקדים אחד שליווה אותנו בחודשים הראשונים בבית החדש בתל אביב.

במטבח הקטן השתתק קולה של סבתא. הריח המתוק של האורז המתבשל מציף את נחיריי. סבתא שקטה מאוד חותכת בצל דק, דק. עיניה מלאות דמעות.

המתכון לאורז האדום :

החומרים:

1 כוס אורז 2 כוסות מים

כף שמן קנולה

בצל קצוץ דק

1/2 קופסת רסק עגבניות קטנה

לתיבול : אבקת מרק, פלפל שחור טחון

אופן ההכנה:

לטגן את הבצל הקצוץ עד להזהבה, לתבל במעט פלפל שחור

להוסיף את רסק העגבניות, לערבב היטב ולהוסיף את 2 כוסות המים.

להביא לרתיחה ולהוסיף אבקת מרק לפי הטעם.

את האורז לשטוף ולסנן, להוסיף למים הרותחים, לערבב מעט, לכסות ולהעביר לאש קטנה.

לבשל כ 20 דק’ על אש נמוכה. מומלץ להניח מגבת על המכסה.

אחרי סיום הבישול, להניח מגבת רטובה על השיש ואת הסיר עליה לכחמש דקות. (זה מונע ההדבקות של האורז לתחתית הסיר)

בתיאבון ובהצלחה מסבתא לאה בורגר

 

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר