הבידוד שהציל אותי

6014665389a56.jpg

לכל האנשים שאני מכירה המילים “להיכנס לבידוד” הן מילים נרדפות לסיוט של עשרה עד ארבע עשר יום של כלא, למרות שרובם יבלו אותו בין כותלי ביתם ולרוב עם משפחתם האהובה.

מסייגת את אלה שנמצאים עם ילדים קטנים שיגרמו להם לטפס על הקירות או אלה שנמצאים עם אנשים פחות אהובים ואז זה בהחלט יותר בעייתי.

לפני שבוע יצאתי מבידוד שנמשך קצת יותר משבוע ואני חייבת להגיד שברגע ששמעתי על הבידוד הרגשתי הקלה במקום חשש. לעבוד כמורה זה משהו שאני עושה גם ככה רוב הזמן מהבית ולכן שגרת העבודה לא באמת נפגמה.

אמנם לא יכולתי להיפגש עם כל בני משפחתי וחבריי, אבל ההבנה שאכנס לבועה משלי שאין נכנסים או יוצאים ממנה קסמה לי כל כך באותו רגע.

הייתי בדיוק במצב נפשי מסוים שהצריך אותי להביט מתוכי החוצה ומהבחוץ לתוכי בחזרה וכל זה בתוך שקט כמעט מוחלט. האמת שאם היו סוגרים לי את הגישה לרשתות חברתיות הייתי מצליחה במשימה שלי עוד יותר, אבל עדיין זה היה החמצן שלי היחיד בימים האלה ולא ממש רציתי לוותר גם על הקשר הזה עם החלל והאנשים שנמצאים מחוץ לביתי.

העובדה שרק עברתי לדירה שאני מאוהבת בה, כמה חודשים לפני כן והיתה לי עכשיו הזדמנות לא לצאת ממנה במשך כמה ימים לא רק שלא הפחידה אותי, אלא היתה מבורכת. הייתי זקוקה לבונדינג הזה עם הקירות שלי. ביקשתי מאותן קירות להעניק לי חיבוק כמו זה של הורה אוהב והן העניקו לי אותה יחד עם תחושת בטחון מלאה שהן הדבר הכי יציב שיש לי כרגע בחיים שלי. למרות שאין לקירות האלה דופק פועם ואנושי, יש בהן נשמה שהוכנסה לתוכן בזמן שהפכתי אותן להיות רק שלי.

אז נכון שרוב הזמן שקעתי לי בכיף בעבודה ובשאר הכנתי לי ולבתי הצעירה ארוחות שוות, אבל  גם היתה לי הזדמנות לשוחח טלפונית ארוכות עם אנשים שביום יום לא הייתי יכולה להקדיש לכך זמן. גם להכרות עם אנשים שהזדמנו לחיי רק לאחרונה, זו היתה הזדמנות להכרות מעמיקה יותר, גם אם מעולם לא נפגשנו קודם לכן.

המרחק מקרב, גם אם לא יודו בכך רוב האנשים, אבל המרחק מחבריי רק הגביר לי את הגעגועים והרצון לראות אותם ולהיפגש איתם מיד עם יציאתי מהבידוד.

אז למה הבידוד הציל אותי? כי במצבי הרגיש היה לי הזמן לחשוב טוב טוב על דברים שהפריעו לי והדחקתי, על מה באמת הכי היה חסר לי באותו רגע, חיבוק אגב ומה חסר לי בחיים שלי יותר מכל כרגע, זוגיות יציבה אגב.

אני לא יכולה להגיד שיצאתי מהבידוד אשה שונה מזו שנכנסה, אבל כשיש הרבה זמן לחשוב בלי יותר מדי הסחות דעת יומיומיות, יש אפשרות לחפור עמוק יותר לתוך המחשבות. בדומה אני מניחה למה שקיים בכל מיני ויפאסנות למיניהן בהודו, משהו שלא הספקתי לעשות בצעירותי מפאת העובדה שהתחתנתי בגיל עשרים ומיד התחלתי לימודי תארים אותם סיימתי עם תינוקת. אז נכון שלא עשיתי סשנים של מדיטציות, אבל הזמן עמד לטובתי והבידוד בודד אותי מכל מה שמפריע לי לחשוב ביום יום.

אז לא אמליץ או אאחל לכם בידוד, אבל אולי שווה למצוא קצת זמן לבד בשקט בלי טרדות היום יום, רק כדי להעריך יותר נכון את מה שיש לכם בידיים ולמצוא את האמיתות שמזמן חיכו שתפנו מעליהם את האבק שהצטבר שם מעומס החיים.

 

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר