הדודה מאמריקה

5925690e55921.jpg

חיים מחזיק ביד אחת את שרה הקטנה ובשנייה את אסתר הקטנה ממנה. “אבא, אתה לוקח אותי לחברה שלי שושנה?” שואלת אסתר הקטנה, “לא, אנחנו נוסעים לבקר את אחותך התינוקת שנולדה ואת אמא” וכעבור רגע של מחשבה אומר לה : “את יודעת מה, נקרא לתינוקת “שושנה”, אז כן אנחנו נוסעים לבקר את שושנה”.

אני שומעת את שושנה הדודה שלי צוחקת מן העבר השני של קו הטלפון, כשהיא מספרת לי את הסיפור הזה על איך בחרו לה את שמה.

היא תמיד שמחה לדבר איתי וגם הפעם כשהתקשרתי אליה לניו-יורק, היא שמחה. ומיד ביקשה לשמוע מה שלום אבא שלי, אחיותיי וילדיי ואני אמרתי לה שהפעם, אני רוצה לשמוע את הסיפור שלה! אני מבקשת שתספר לי למה בעצם היא חיה בניו-יורק ולא בירושלים עיר הולדתה האהובה.

“תמיד רציתי להגיע לאמריקה, אבל זה סיפור ארוך” היא מנסה להתחמק, “יש לי זמן” אני אומרת ומיד מתרווחת בכורסא ומניחה לידי מחברת ועט לרשום כל מילה.

אז זהו סיפורה של שושנה היפה, שנולדה בירושלים המנדטורית, בבית חולים הדסה הר הצופים לפני הרבה שנים, לאבא חיים ולאמא ר’זל (מזל), שלישית אחרי שרה ואסתר.

“אמא שלי סיפרה לי, שכשהייתי בת שנה בערך, שיחקתי בחצר הבית. ברחוב עבר זוג אמריקאי מבוגר שמאוד התלהב מהתינוקת המתוקה המשחקת בחצר. הם פנו אל אמא ואבא שלי וביקשו לאמץ את התינוקת היפה ולתת לה חיים אחרים באמריקה הרחוקה. ההורים סרבו בכל תוקף לוותר עליי ואמרו שהם לא מוכרים אף ילד בשום מחיר. כאן כנראה נטמנו זרעי כמיהתי לחיים באמריקה. כשבגרתי והייתי בערך בגיל שלוש – עשרה, עבדתי כמלצרית בפנסיון בתלפיות, האורחים באותו פנסיון, היו יהודים אמריקאים דתיים. יום אחד, הייתה הרצאה בתנך לאורחי הפנסיון, המרצה שאל שאלה ואני עניתי עליה בהצלחה. כולם התלהבו מהמלצרית החכמה וזוג אחד התלהב במיוחד, עד כדי כך, שהציעו לי לנסוע איתם לאמריקה, שם אלמד בישיבה של בנות והם ימצאו לי שידוך הולם. הוריי, ששמעו על הרעיון סרבו שוב בכל תוקף לכך שאעזוב את המשפחה בירושלים, ואני נשארתי בארץ.”

החיים בירושלים לא היו קלים, המשפחה גדלה, האחיות הגדולות סייעו בפרנסת המשפחה ככל יכולתן, אבל לשושנה זה לא היה הספיק. היא לא רצתה להמשיך לחיות את החיים העלובים בירושלים, היא חלמה על אמריקה. על חיים אחרים לגמרי. לכן החליטה לעבוד ולחסוך כסף לנסיעה לאמריקה. כל מה שחסכה הספיק לה לנסוע עד אירופה. למרות זאת היא החליטה לא לוותר ונסעה לאירופה.

כאן מתערב לו הגורל ובטיסה לאירופה היא פגשה ישראלית שהייתה נשואה לטייס אמריקאי, בני הזוג הזמינו אותה להתארח אצלם בגרמניה. שושנה לא היססה ונסעה איתם. אצלם פגשה בחור נחמד בשם ג’ים שהיה מהנדס אמריקאי גם כן. ג’ים התאהב בה מאוד, הבעייה הייתה שג’ים היה קתולי ושושנה ילדה טובה ירושלים…היא הזמינה את ג’ים לבקר בארץ וטסה חזרה ארצה להתגייס לצבא.

ג’ים אכן בא לבקר אותה בארץ והיא טיילה איתו בכל המקומות הקדושים לנוצרים, הוא הציע לה נישואים ונתן לה כרטיס טיסה לאמריקה – ללוס אנג’לס שם התגורר.

שושנה ממשיכה לספר את סיפורה בעברית קולחת לפעמים עוצרת לרגע, בכל זאת היא כבר לא סיפרה את הסיפורים האלה שנים. ואני, לי בראש עוברות התמונות של שונה הצעירה והיפה וג’ים האמריקאי החתיך, מטיילים בירושלים החצוייה, נוסעים במכונית קטנה בכבישי הארץ אל נצרת והגליל.

“איך למדת אנגלית?” אני שואלת אותה, “טוב זה גם סיפור”, היא צוחקת . אחרי שירותה הצבאי בקצין העיר ירושלים, למדה בתיכון ערב ועבדה בביתו של דיפלומט אמריקאי כעוזרת בית. הילדים של אותו דיפלומט, לימדו אותה לדבר אנגלית בסיסית ובלימודי הערב למדה לקרא ולכתוב, “הספר הראשון שנתנו לנו לקרא היה “אייבנהו”  לא אשכח את זה אף פעם” היא אומרת לי.

באיזשהו שלב, שושנה מחליטה לנסוע לאמריקה, ממש כבר לא אהבה את חייה בירושלים והיא השתמשה בכרטיס שנתן לה ג’ים, עלתה על מטוס בדרך לארץ האפשרויות – אמריקה.         גם כאן, מתערב לו הגורל, בדרך עצר המטוס באיסלנד לתידלוק. כל הנוסעים ירדו לשדה התעופה הקטן לשתות ולנוח. ניגש אליה גבר יפה שהזמין אותה לקפה ופתח איתה בשיחה. היא סיפרה לו על ג’ים ושהיא נוסעת לפגוש אותו . “אם לא יסתדר לך עם ג’ים, אני אהיה לעזרתך. אל תדאגי, אני נשוי ויש לי ילדה קטנה בת שנתיים, את מוזמנת תמיד להיעזר בנו.”

אחרי שבועיים עם ג’ים, הבינו שניהם שזה לא ילך והם נפרדו אך נשארו חברים טובים. היא יצרה קשר עם אותו בחור והוא הזמין אותה לביתו לפגוש את אישתו וילדתם הקטנה. המפגש איתן, הוליד חברות אמיצה, היא גרה בביתם וטיפלה בילדה הקטנה שראתה בה אמא וחברה לחיים, גם אחרי הרבה שנים.

בזמן שגרה אצלם בלוס אנג’לס, קראה מאמר על בחורות צעירות שעובדות כדיילות באו”ם. שושנה החליטה שזה בדיוק מה שהיא רוצה לעשות! היא נפרדה ממארחיה בלוס אנג’לס ועברה לניו – יורק. באו”ם התקבלה לעבוד כדיילת במשך שלוש שנים. מאז היא מתגוררת בניו יורק.

במהלך השנים, דרך חבר שהכיר חבר, בשנת 1976 היא הופכת להיות המלווה האישית של מיס יוניברס הישראלית רינה מור . שמונה שנים היא שרתה כמלווה אישית של מיס יונברס, טיילה בכל העולם, הכירה ראשי מדינות וחוותה חוויות מרתקות.

כיום היא מתגוררת בניו יורק, נשואה לסטיבן וחיה את חייה בשימחה. היא כואבת את יחסו של העולם לישראל, כועסת על מוסדות האו”ם השונים והחלטותיהם השנויות במחלוקת כלפי ישראל.

בשבילי שושנה, היא תמיד הדודה מאמריקה, לא הכרתי אותה בסטטוס אחר. כשהייתי ילדה הייתה שולחת לנו חבילות עם ניחוח של חו”ל ובהן היינו מוצאות ברביות יפות עם שמלות מלמלה, ערכות קטנות של בשמים ומברשות שיניים מוקטנות, מביקוריה בבתי מלון בכל העולם . היא מקפידה לשלוח לי ברכות בחגים ואוהבת אותנו מאוד משם, מרחוק, מניו-יורק. אני יושבת וכותבת את הסיפור שלה, בראש מחשבות על התעוזה של הבחורה הצעירה הזו, על החלטות שאנחנו מקבלים וההשלכות שלהן. חושבת לעצמי מה היה קורה אם הייתה נשארת בארץ, מעניין לאן היו מתגלגלים חייה.

 שושנה היפה בצעירותה

 

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר