החיוך מה הוא אומר

57d143ef35531.jpg

היא מחייכת, חיוך כזה שמגיח מתוך עָמקה של הבטן,
חיוך שמאיר כזרקור את כל גופה, עוד לפני שהגיע לקצוות שפתיה ולזוויות עיניה.
היא יודעת שהיא מחייכת, עוד לפני שהיא מרגישה את צורת הפה הופכת לחצי ירח, את עצמות לחייה גְבֵהוֹת עוד יותר מהרגיל מהחיוך כשהיא רואה בעיני ובשפתי האנשים שמולה ולידה.
משהו בגוף שלה מפויס עם העולם ועם עצמה והשמחה והחיוך נמצאים שם כל הזמן, כל שצריך הוא גפרור קטן של מילה, מצת עמום של עיניים וכל גופה מדליק את עצמו בחיוך פנימי שכזה.
היא מגיעה לבית הקפה הקבוע של ימי שישי, בשעה הקבועה, אחרי אימון בוקר שממריץ לה את הנוירונים האלו שמייצרים קווים של חיוך מתובל בכל הגוף שלה, אחרי מקלחת שמוציאה ממנה את כל האטומים שמפריעים לה לראות את היופי בצורה בהירה.
עוד לפני שהיא שומעת את קולה מבטא את אותיות הבוקר טוב, המלצריות מאירות עיניים ושפתיים אליה.

“מה שלומך?”
“איזה כייף לראות אותך”
“כל כך יפים לך הצבעים הללו”
“איפה תרצי לשבת?” 

לפעמים המקום כבר מלא, אך הן מלחששות לה בעיניים מלטפות: “כבר מתפנה המקום שאת אוהבת”.
היא שומעת רק את האהבה והשמחה בקולן כשהן רואות אותה. 
הקפה שיוגש לה בעוד כמה רגעים יהיה טעים הרבה יותר כשהוא מתובל באנדורפינים למיניהם.
יש לה כשעה עד שבן זוגה יצטרף, עד אז, היא אוספת את הקפה הלוהט ומספר הסיפורים אל בין כפות ידיה ומביטה ברישומים שהאדים המטפסים מָעלָה רושמים.
הם נעמדים מולה כמו הגִ’יני של אלדין, חוככים בדעתם איזה סיפור הם והיא ירקמו ביחד היום, מתפתלים אל בין שפתיה, רוקדים סביבה כאילו הייתה עמוד גמיש ומעורפל, שמידי פעם הוא מקבל חיים ומניע את עצמו סביבם.

 הרהורי קפה

הפנקס המחייך מונח לפניה, יש לה חולשה לתחושת העט או העיפרון בין אצבעותיה כשהיא מתחילה לכתוב, לפעמים התחושה כל כך ממכרת שהיא כלל לא מרגישה איך נעלמה לה השעה וכל המילים כתובות בפנקס,
כל שנותר הוא להקליד אותן לתיקיה השמנה מהקפה.
זו שמגלה סודות לא לו והרעבה לעוד קריצות שובבות מעוברי אורח של
בתי קפה, לחישות רועמות של העובדים וצִחקוקי לקוחות קבועים.
או שמא היא התיקייה הזו; מוחה וליבה הם הרוויים בחלקי משפטים, קולות, ריחות, מראות ומחשבות,
ואף מילה, בעצם אינה כתובה עדיין בשום פנקס, שום אות עוד לא הוקלדה והיא סתם הוזה את הקובייה הכתומה שעל מסך המחשב.

היא מציצה אל פנקס העץ המחייך שלידה, זה שניתן לה, על ידי בחור צעיר חייכן וחם ששמע שהיא חולקת אתו את אהבת הפנקסים. פותחת אותו ומגלה שאכן כתובים שם חלקי סיפורים.
החיוך הזה שכולם מבחינים בו עוד לפני שהיא מרגישה אותו, פורץ החוצה ממנה הפעם בשריקת רווחה שקטה, המלצרית שחורת השיער בעלת עיניים גדולות וצוחקות מניחה לפניה כוס קפה טרי וחם והיא מתחילה להקליד את הסיפור החדש שצובע לה הקפה.

 

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר