הסערה שלה

העננים הכבדים העידו על סערה מתקרבת, קולות הרעמים נשמעו מרחוק כשהבינה מה עליה לעשות. היא לבשה מעיל ארוך וחם על שמלתה הקצרה שלא הורידה מהערב הקודם.

גם את החימום ברכב לא הפעילה אולי כדי להכאיב לעצמה יותר. הנסיעה לא אמורה לקחת הרבה זמן ובכל זאת היתה חסרת סבלנות בכל רמזור.
בראשה הדהדו המילים הקשות
“זו תמיד היית את”
“עד כמה את אטומה ועיוורת”
“עייפתי”
המילים היו כסכינים משוננות בליבה. היא זוכרת שלגמה מהמים הקרים מנסה להעלים את הגוש שנוצר בגרונה.
היא החלה להיזכר בסימנים מקדימים שעד עתה לא ייחסה להם חשיבות.
הנשיקה הפתאומית כשרקדו בחתונתה של טלי חברתה. כמה התרגשה מהנשיקה הזו.
מבטי ההערצה כשהסתפרה או התאפרה יותר מהרגיל, הדאגה וההוכחה כששתתה יותר מדי.
עוד ועוד סימנים עלו בזכרונה והיא הלמה באגרופה על ההגה על כמה עיוורת היא היתה.
הוא צדק.
ריח המליחות המוכר חדר מבעד לשמשות הסגורות. הנה היא מתקרבת. דאגה אחזה בה ופרקי אצבעותיה הלבינו מאחיזתה החזקה על ההגה. הוא אקסטרימי, אוהב להרגיש על הקצה, אוהב את הסכנה. פעמים רבות כ”כ דאגה לו והפצירה בו שלא יתגרה במזל. ועכשיו הסערה מתקרבת והוא שם, כואב ומאוכזב.
היא החנתה את רכבה במהירות ויצאה אל הרוח הקרה. הרציף המוביל אל המרינה נראה לה ארוך מתמיד. היא שלחה מבט ויכלה, למרות החשיכה לראות שכל היאכטות הקטנות במקומן. משהו קטן נרגע בה.
עקביה נקשו על הרציף והיא סיננה קללה על שלא טרחה לפחות להחליף לנעליים נוחות יותר.
הרוח החלה לנשוב בחוזקה מתיזה על רגליה טיפות מים. הגלים ביעבעו בשקט שמעיד על סערה.
היא המשיכה ללכת במרץ, מהדקת את מעילה ומילים אחרונות עלו בזכרונה
“אין טעם, זה מאוחר מדי”
“אני הולך עכשיו”
ולצד מילים אלו עלה בעיניה מראם של זוג עיניים כואבות ויד גדולה וחמה שמתנתקת מידה שלה.
“זה לא מאוחר”! אמרה לעצמה בקול יודעת כי את מילותיה בולעת הרוח.
“זה לא מאוחר” טיפות נקוו על לחייה משתלבות בטיפות הגשם שהחלו לרדת.
פניה אחרונה והיא מול שורת היאכטות.
רק עוד קצת עודדה עצמה. רגליה כאבו, הקור חדר לעצמותיה כשצליל עמום אך ברור עלה באוזניה.
היא עצרה לרגע, ליבה הולם בחוזקה והיא הניחה יד על חזה כאילו כדי להשתיקו.
הצליל הזה היה מוכר לה גם מבעד לרעשי הרוח והגלים.
היה זה צליל של הנעת מנוע…
המשך יבוא…
המשך- הסערה שלו
אביגייל פולק כהן

הבלוג של: אביגייל פולק כהן

אהבה היא בסיס החיים המילים חודרות אל הנפש הנתינה ממלאת את הלב והאוכל מענג את החיך. מאמינה בכל אלה ומשלבת ביניהם.

סיפורים נוספים של אביגייל פולק כהן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר