העמוד שלי – חלק שני

אני עומדת ליד קיר אפור, מביטה מסביבי וכל מה שאני רואה מבעד לאפלה הם קירות אפורים נוספים שבנויים כמו מבוך ובתוכם חורים כמו זו של גבינה צהובה משובחת. מדי פעם אני רואה עיניים המסתכלות לתוך חורי ההצצה האלה ואני מבינה כעת מה מטרתם.

אני יודעת שתיכף הוא יירד למטה ואני ממהרת לפשוט מעליי את השמלה השחורה ונותרת רק עם העור שנולדתי איתו.

אני שומעת צעדים מתקרבים לתוך החדר החצי חשוך ואני מרגישה שהצעדים האלה נועדו עבורי וצועדים לקראתי. הגוף שלי נדרך ואני יודעת מה יגיע קודם. אני ממהרת לעמוד לפי הוראתו מול הקיר ולחשושים מהצד השני של הקיר הדק נשמעים, מצפים, מקווים שיקרה מה שאני כבר יודעת שיקרה ויותר.

“ילדה טובה” הוא נושף בעורפי והגוף החם וכעת חסר החולצה נצמד אליי ועוטף חלק ממערומיי החשופים לכל. לא באמת אכפת לי שרואים אותי כך. הגוף הערום שלי מפריע לי פחות מהנפש החשופה שלי ואני מצפה למה שיקרה בדקות הקרובות ובעיקר למה שיבוא אחרי כן.

הליטוף העדין הזה על הלחי הימנית של התחת שלי מבהיר לי שתכף אחוש את מלוא כף ידו החזקה וזה הולך לכאוב וטוב שכך. אני סופרת לעצמי בלב לאחור שלוש, שתיים, אחת וכמו בתזמון מושלם בין הספירה שלי והיד שלו, אני מרגישה את הצריבה הראשונה הזו של הנחתת כף ידו המלאה על ישבני החשוף.

 ציפיתי לכאב הזה וזה לא שלא היו לי כואבים בעבר, אבל משהו במכה הזו שנחתה באופן מושלם על ישבני,מצליחה לעורר בי זכרונות צורבים לא פחות מהמכה הנוכחית. אנחה קטנה שנפלטת מפי כתגובה למכה, רק מעוררת אותו להמשיך ולהפליק לי פעם בלחי ימין ופעם בשמאל.

משהו בצליל הזה של ספנק כנגד עור חשוף עושה לי את זה ביותר ממובן אחד ואני לא ניסיתי מעולם לרדת לעומק בהבנת הענין, אלא פשוט זרמתי את התחושה הזו.

“הספיק לך כלבה?” הוא תופס את שיערי ומושך את ראשי עד שזה פוגש בכתף שלו והמילים שלו נלחשות בסמכויותיות הישיר לתוך אוזני.

“כן אדוני” אני עונה ללא היסוס ובלבי כבר מחייכת חיוך ניצחון שטרם התרחש.

“אני אוהב את מה שראיתי שם למעלה על העמוד, עכשיו תרקדי ותשתמשי בגוף שלי כאילו אני העמוד ההוא.” המילים שלו פוגעות בדיוק במקום שקיוויתי שהם יפגעו ובלי יותר מדי מילים או התלבטות אני מתחילה לנוע כמו חתולה מיוחמת סביב גופו. ידיי מלפפות את גבו ואת החזה הקשה שלו. יורדות ועולות כמו קרוסלה שמניעה את הסוס המחובר לעמוד ההוא וכל מה שנותר לי הוא לרכב עליו ולהשתלט על גופו.

גופי נע במיומנות של רקדנית מקצועית ואני שמחה על שעות של צפייה בסרט “סטרפטיז” עם דמי מור. על אף שהיה סרט ישן, היה בו בעיניי יותר ארוטיקה מאשר בכל הסרטים החדשים שניסו לחקות אותו בתחום הזה.

את הזקפה שלו אני מרגישה מיד כשישבני, האדום ודאי מאד בשלב הזה, פוגש במפשעתו הבולטת. אני דואגת להישאר שם כמה שניות נוספות כדי לוודא שהשפעתי לא תפוג מהר לפני שאפעל.

רגע לפני שגופי מתנתק ממנו אני מקרבת את שפתיי לפיו ולוחשת לו “עכשיו אני”. אני מתרחקת מפניו כדי לראות את הבלבול בדבריי מרוח על פניו. סרט סאטן שחור שהיה קשור לרגל שלי גם במערומיי ועד כה נחשב אולי רק כתוספת סקסית, מותר וכעת נקשר לעיניו.

אני רואה בגופו את הרצון להתנגד לי, אבל אני לא טועה בבחירות שלי וידעתי שלמרות הצורך שלו לשלוט בכל מה שקורה כאן ובי הוא גם קצת רוצה את מה שיש לי להעניק לו. הוא כבר מבין בשלב הזה עם מי ומה יש לו כאן עסק.

אני ניגשת באלגנטיות לשמלה שלי שהיתה מונחת על הרצפה וושלפת מהכיס הפנימי שלה את האזיקים הכסופים שהכנתי מראש להיום בלילה.

אני מתקרבת אליו ומושיטה יד אחת שלי על כתפו. היא מתחילה לרדת באיטיות ובליטוף לאורך זרועו ובידי השניה אני סוגרת את החיבור הראשון על ידו. ידו נרתעת לרגע, אבל שילוב של נשיקה קלה שלי על הלחי שלו והמילים “ילד טוב” עושות את העבודה.

את החיבור של היד השניה כבר הרבה יותר קל לעשות, עכשיו שהוא הבין כיצד נפל למלכודת שלי. הוא רק צריך להשלים עם גורלו החדש הלילה כדי שאוכל לשלוט בו כמו שצריך.

אני מלטפת את שערות ראשו ומעניקה לו חיבוק מאחור, עוטפת אותו במטרה להרגיע, לענג ולהזכיר לו שגם אני מבינה את השפה שלו.

“עמוד” זה שם הבטחון שלך הלילה” אני לוחשת לו והוא מהנהן עם חיוך קטן. חיוך שאני רוצה למחוק מפניו, אבל אני סבלנית.

בכל רגע שעובר בינינו, נראה שהוא נראה פחות מבולבל ויותר נינוח. קלטתי מקודם את שוט ההצלפה שהיה מונח על הרצפה ומניחה שהוא הביא אותו איתו כדי להשתמש בו עליי. אני מתקרבת לשוט בשקט ומרימה אותו מהרצפה, ממששת את רצועות העור הרכות והארוכות בין אצבעותיי.

“סוויצטרית?” הוא לוחש, אבל קצת בגיחוך, בחלל שביני לבינו וראשי מוסט במהירות לעברו. אני יודעת למה הוא מתכוון ובכל זאת לא אני לא רוצה ליפול להגדרות. אני לא או זה או זה, אני גם וגם וזה רק תלוי ביום, באדם ובעיקר במצב רוח שלי והיום אני במצב רוח לשלוט.

“תיכף אני אראה לך מה זה. שתוק!” אני צועקת לעברו והוא מיד נעמד זקוף יותר ולא אומר מילה נוספת. הוא מעורר את השד שבי ועכשיו זה אבוד לו.

אני פותחת את חגורת מכנסיו, הכפתור ואז הרוכסן. אני מתחילה להפשיל את מכנסיו למטה ואחר כך את הבוקסר השחור שלו. אני מעבירה את השוט עם הרצועות על ישבנו ומשם על זקפתו הנאה, שאותה אבחן מאוחר יותר מקרוב בכל חור אפשרי בגופי שישמח לענג אותו ואותי בעזרתו.

אני מסובבת את גופו מהר, אך בזהירות שלא ימעד על מכנסיו. “ידיים על הקיר ותבליט לי את הישבן הקטן והמוצק שלך לכיווני. אני רוצה שתרגיש כמה שאני רוצה שהתחת היפה הזה יהיה שייך לי” אני אומרת ולא להפתעתי הגדולה שתי ידיו הגדולות והיפות מונחות על הקיר, כאילו מחזיקות אותו מלהתמוטט.

“אתה רוצה שהתחת שלך יהיה שייך לי” אני שואלת אותו ומרגישה את גופו מתעורר יותר ויותר לחיים.

“כן” הוא עונה ואני מצליפה בישבנו בחוזקה ומפתיעה אותו.

“כן מה?” אני צועקת.

“כן גברתי” הוא עונה וזוכה להצלפה חסרת רחמים נוספת. קווים אדומים דקים מציירים את שבילי האושר הפרטיים שלי על עורו הבהיר.

“תנסה שוב, כן מה?” אני מתעקשת.

“כן מלכתי” הוא מצליח לקלוע הפעם, אבל את המכה השלישית אני מעניקה לו כפרס.

“נכון עבד, ואל תשכח את זה” הוא סופג את המכות בגבורה ואני קולטת לראשונה שהוא לא הוציא הגה מאף מכה שנחתה על ישבנו. אני מעריכה את זה בו.

ידיי מקיפות את גופו ואני מלטפת את בטנו וחזהו למעלה ולמטה, מרשה לשדיים שלי ללטף את גבו, כך שירגיש את הפטמות המגורות שלי על גבי עורו החם והנעים.

“את טובה, מלכתי” הוא ממשיך בדרכו המיוחדת, כמו מקצוען ואני לא יודעת אם לזיין לו את הצורה או להעניק לו התקפה נוספת.

היד הימנית שלי נוגעת בירך שלו ולאט מתקדמת לעבר מפשעתו וברגע שהיא נוחתת על הזיקפה שלו אני מעבירה את ידי לאורכו ומענגת אותו עד שאני בעצמי כבר מרגישה שהגיעה הרגע להיכנע ליצרים.

“תדאג לענג אותי כמו שצריך, אחרת תחטוף” אני לוחשת באוזנו ומוסיפה ליקוק קטן באוזן שלו.

“כן מלכתי, מה שתרצי, העונג שלך הוא שלי” אני מחייכת, מרוצה בזמן שאני דוחפת את ראשו בין רגליי, תופסת את שיער ראשו ומכוונת אותו למקום המאושר שלי, מאפשרת ללשון שלו לענג אותי וכך גם לענג אותו.

אני גומרת כעבור כמה שניות, מבינה כמה הייתי מגורה מהשליטה שלי בו ומסתובבת עם הידיים על הקיר ודוחפת את ישבני לכיוון הזיקפה הקשה שלו, מזמינה אותו לסיים את מה שהתחלנו בין השליטה שלו לשליטה שלי.

איבדנו שליטה בין תנועות האגן, הגניחות, הגמירות, ההצלפות והנשיכות הקלות. נפרדנו כידידים עם נשיקה אחת סוערת, בלי להחליף מספרי טלפון או שמות אמיתיים.

בעודי יוצאת מהמועדון לכיוון היציאה , אני מביטה לעבר העמוד שלי שכבר לא היה שוב שלי וראיתי גבר צעיר מפזז עליו בחינניות. בעיניי הוא תמיד יהיה העמוד שלי, עד הפעם הבאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר