הפאזל של חיי

5f7788bea4744.jpg

כשהתחיל הסגר השני החלטתי להיות מוכנה אליו מעבר לאגירת המזון שכבר הבנתי שמיותרת וקניתי פאזל של 500 חלקים. במקרה או שלא במקרה בחרתי בתמונה של כדורים פורחים צבעוניים. כנראה לא במקרה, בכל זאת תיכף מציינת שנתיים של סטטוס גרושה.

החופש והצבעוניות שבלטו מתמונת הכדורים הפורחים בהחלט סמלי לחיי בשנתיים האחרונים ובדיוק למה שקיוויתי לו כשעשיתי את הצעד המשמעותי בחיי לאחר ההחלטות להתחתן ולהיות אמא.

זה מוזר שדווקא בתקופת הקורונה על כל סגריו ובידודיו אני עדיין מצליחה להרגיש את תחושת השחרור והחופש, מה שמוכיח שגם תחושת סגר כמו החופש הם תחושות רגשיות לא פחות מפיסיות.

לא אשכח את היום הראשון שלי בדירה השכורה אליה עברתי חודשים ספורים לפני השלמת הגירושין. יצאתי מהדירה וזה היה יום שבו הבנות היו אצל אבא שלהן בהתאם להסכם שכבר קיבל תוקף של בית משפט.

הרגע הזה שבו טרקתי את דלת הבית ולא אמרתי לאף אחד לאן אני הולכת, מתי אני חוזרת ולאף אחד לא היה אכפת או חשוב מכך וזה רק ביני לביני, היה רגע מכונן מבחינתי.

זהו הרגע המיוחד הזה של המעבר מראש של אדם נשוי לאדם גרוש וחופשי שלא תלוי בדבר ובאיש. אני יודעת שאני נשמעת כמו פרסומת מהלכת לגירושין וזו לא כוונתי, למרות שאני חייבת לציין שהנסיבות בהן התגרשתי אפשרו לי לחיות חיים נוחים. גם אם בתחילת הדרך היו רגעים מאד קשים, מדכאים, מתסכלים וכאלה שלא האמנתי שאחווה אותם בחיי.

לא רבים יודעים בסביבתי אבל באותה הזדמנות שהתגרשתי מאב בנותיי ובני משפחתו המורחבת והגדולה, התגרשתי מרצון גם מהוריי ואחת מאחיותיי וזה סיפור בפני עצמו שגם עליו אני לא מתחרטת. אבל כך קרה שמאדם המוקף במשפחה גדולה ואוהבת, הפכתי לאדם די בודד שמלבד אחות אחת ושלוש בנותיי שגם אותן חלקתי חצי שבוע עם אביהם, נאלצתי להתמודד עם לא מעט שבתות וחגים לבדי.

לקח זמן עד שמצאתי חבורת גרושים כמוני שבילינו יחד את ימי בדידותנו יחד ובהנאה, עד הקורונה כמובן. זה חלק חשוב בחיי גרושים וגרושות ואני תמיד ממליצה לבעלי סטטוס זה להכיר אנשים בעלי אותו סטטוס ולהתחבר יחד כדי להקל ביחד על רגעי בדידות ולחפש אוזן קשבת של אנשים שחווים אותן חוויות ובעלי נסיון למצבם.

אז הנה הסגר השני כאן וכמו מסגרת הפאזל שהרכבתי קודם כל ואז לתוכה חיברתי את החלקים החסרים, כך אני מחברת לתוך חיי אנשים שונים ומכל קצוות הארץ שירכיבו יחד איתי את חיי החדשים ואת התמונה השלמה והמלאה, על כל חסכיה.

אני טרם סיימתי את הפאזל וחסר בה עוד חלק אחד לא קטן ומשמעותי שישלים את התמונה החדשה שאני יוצרת מחדש, האושפזין האישי שלי (בכל זאת קצת יחס לחג סוכות).

עם תחילת השנה החדשה והסגר הנוכחי ורווי החגים  הבטחתי לעצמי דבר אחד והוא לא למצוא את עצמי בחג הבא שוב לבד. מי שמכיר אותי יודע שאני מאד רצינית לגבי המילים שלי.

האיך מתי, כמה ולמה, זה משהו שעוד אצטרך לעבוד עליו, אבל גם את הפרויקט הזה אנהל כמו שניהלתי כל פרויקט בחיי בשנתיים האחרונות – ברצינות, במסירות ועם אופטימיות זהירה.

אז סגר לא סגר, לסגר הבא, בתקווה שלא יתקיים, אגיע אפילו עוד יותר מוכנה ומצוידת והפעם לא רק עם פאזל שארכיב, אלא גם עם החלק החסר בפאזל של חיי.

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר