הצמיד

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

“וואו, איזה צמיד יפה את עונדת.” אחותי סקרה לי את איזור הקרסול בהערצה. “אבא הרשה לך?”
“לא. אפילו שהיום אני מתחתנת.” מלמלתי כשאני מסתכלת על צמיד הכסף וחרוזי האמרלד היפיפה שגילת ענדה לי על הרגל כשיצאתי אמש מהמקווה.
“תפסיקי כבר להיות הילדה הטובה של אבא ואמא.” אחותי נעמדה לידי, “זהו, את כבר אישה, מהלילה את תישני עם עומר במיטה ומחר בבוקר מתחילים החיים של שניכם ביחד, ללא אימא ואבא על הראש, אז יאללה תישארי עם הצמיד.”
“את יודעת שזו לא תהיה הפעם הראשונה שאנחנו ישנים ביחד נכון?” ליטפתי את ההינומה שלראשי, והפניתי את מבטי אליה.
“מה זאת אומרת?, תמיד ישנת אצל חברה שלך שגרה לידו, ככה אימא אמרה.” עיני אחותי הפכו לפס צר ונוצץ והפה שלה התעקל לחיוך השובב שלה.
סובבתי את ראשי לוודא שאף אחד לא נכנס לחדר והתקרבתי אליה. “אני חושבת שזה השקר הראשון והיחיד ששיקרתי לאימא ואבא במשך כל השנים הללו, אבל לא באמת ישנתי אצל החברה הזו.”
החיוך השובב של אחותי הפך לצחוק גדול שגרם גם לי לחייך גם בתוך הלב. “לא הייתי מעלה בדעתי שתשקרי להם על זה. כל הכבוד לך, נו, אז את הצמיד לא תשאירי?” היא המשיכה כשראתה אותי מתיישבת ומנסה להוריד את הצמיד מהרגל.
“זה יום החתונה שלי, החתונה הראשונה במשפחה המתוקה שלנו, לא בא לי שאבא יכעס ולא ייהנה בגלל שטות שכזו. זה לא באמת עושה אותי יפה יותר. אני לא באמת מרגישה יפה וזוהרת בגלל הצמיד היפיפה הזה.”
“את אוהבת אותו, מאד אפילו. אני רואה איך העיניים שלך נוצצות בזכותו. זה לגמרי עושה אותך יפה יותר, כי כך את מרגישה מבפנים. היא נעמדה מולי וטון הקול שלה לא היה רך כהרגלה.
“את לא מבינה.” עניתי לה בשקט ידי מיישרת שוב את ההינומה הארוכה שלי.
“מה יש כאן להבין,” היא התיישבה לידי. “הדת לא אוסרת עלייך להתקשט, אפילו להיפך. היא גם לא אוסרת עלייך לשים צמיד על הרגל, או עגיל באוזן. אלו הרצונות של אבא ואמא ואת, נראה לי, תמשיכי לחיות תחת המטריה שלהם גם כשהם כבר לא יהיו באותו בית איתך.”
“אולי.” הורדתי את הצמיד שגרם לכל הגוף שלי לחייך והכנסתי אותו לתיק שיחכה לי לאחר החתונה. “אני חושבת שאני אוהבת אותי כמו שאני וככה גם עומר.”

צילום תמונה הקאבר גילי חנוך 

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר