התערבות רטובה

5a34639a81ba1.jpg
“אפשר לעזור לך?” אני מסתובב לקולה המתוק של בחורה צעירה ממני רק בכמה שנים ורק לאחר שאני מרים את הראש שלי לכיוונה, אני קולט זוג רגליים ארוכות שמתחברות לגוף בדיוק במידה שאני אוהב. היא לא רזה מדי, אבל חטובה במקומות החשובים. אני רוצה לגרום לה להסתובב, כדי שאוכל לבחון את הישבן שלה, שמסתתר בתוך מכנסי הג’ינס השחורים והצמודים האלה.
“בהחלט אפשר” אני מגייס את הקול הכי סקסי שלי ונע לעברה בהליכה בטוחה ובלתי מתאמצת. אני לא טורח להסתכל לה בעיניים, כדי שלא תראה בהן את התאווה שעוברת ברגעים האלה בגופי. רק כשאני נעמד מולה קרוב ליד הדלפק שהיא עומדת מאחוריו אני קולט את העיניים הכי יפות שנתקלתי בהן בחיי.
אני לא מבין הרבה בצבעים ובכל זאת אני מנסה לתרגם לעצמי את שם הצבע שמתאר הכי נכון את הצבע המהפנט שלהן. מרגע זה הוא הופך להיות הצבע האהוב עליי במקום אדום כמו צ’ארקה” הטנדר הענקי שלי.
אני רואה שהיא מתאמצת להתעלם מהבוץ שהכנסתי לחנות ואני מכיר את העולם הנשי מספיק טוב כדי לדעת שזה בטוח מפריע לה מאד. לא חשבתי שאני אשאיר אחריי כל כך הרבה לכלוך ואני מתלבט מה להגיד לה עכשיו ששנינו מביטים ברצפה המעוטרת בסוליות חומות שמובילות עד אליי.
“אממממ… מצטער על הלכלוך, אני מוכן לנקות את זה אם רק תביאי לי סמרטוט רצפה ומגב” אני מציע לה ולפי המבט על פניה, אני מבין שהיא לא ממש מאמינה לי.
“זה בסדר, עוד מעט אני אעביר סמרטוט, גם ככה תכננתי” היא אומרת את המילים, אבל קשה לי להאמין לה. נראה לי שהיא פשוט לא סומכת עליי שאנקה כמו שצריך.
“אני מתעקש” אני מתקרב אליה קצת יותר ואומר את דבריי בסמכותיות ובקול נמוך במיוחד.
“טוב, אם אתה מתעקש” היא אומרת לי בטון לא משוכנע ואני כבר מצטער שהצעתי לה בכלל כי רק אני ואלוהים יודעים עד כמה אני גרוע בזה.
“אני מתעקש” אני אומר לגבה המתרחק ולישבן המתוק שלה.
חמש דקות מאוחר יותר אני מוצא את עצמי נאבק בסמרטוט רצפה כחול, שמשום מה מחליט כל הזמן לברוח לי מהמגב. אני יכול לשמוע אותה מצחקקת ממרחק בטוח ביכולות שטיפת הרצפה שלי.
חמש דקות נוספות עוברות ואני מרגיש את ידה העדינה על כתפי “עזוב, אני אנקה. האמת זה היה די ברור לי שלא תסתדר, אבל התעקשת, אז זרמתי איתך” היא אומרת עם חיוך שקשה לנתק ממנו את המבט. המחשבה שלי לוקחת אותי למקום אחר בו אני חושב איך עוד היא תזרום איתי, אבל אני כמובן לא מעז לומר את זה בקול רם. רואים עליה שהיא לא מסוג הבחורות שזורמות עם בחורים כמוני ואני אצטרך כאן גישה אחרת.
אני מביט בה מסדרת את הסחבה באופן שמבהיר לי מה היתה הטעות הראשונה שלי ואז אני זוכה סוף סוף למבט מקרוב לישבן המושלם שלה.
“זה לא הזמן להתנפח” אני יורה לעבר הזקפה שלי בראשי, מקווה שהיא לא תבחין בו מבעד למכנסי הג’ינס שלי.
“זה לא חוכמה להתנשא עליי עם משהו שאני לא עושה כמעט אף פעם ואת בטח
עושה אותו כל יום” אני אומר לה והיא מסתובבת לעברי עם מבט שקשה לי לפענח.
“לא הייתי מעזה להתנשא עליך בשום נושא ואתה לא הראשון שגרוע כל כך במשהו שקשור לניקיון.” היא עונה בטון מזלזל.
“חצופה קטנה” אני ממלמל לעצמי .
“אמרת משהו?” היא מפנה את מבטה לעברי ואני מנסה לצאת מזה בשלום.
“שום דבר” אני מרים את מבטי לתקרה ומנסה לחשוב על משהו מאתגר עבורה.
“יש משהו אחד שקשור לניקיון שאני בטוח שאני יותר טוב בו ממך” אני אומר בחיוך זדוני, מתכנן היטב את המהלך שלי.
“אה כן, ומהו?” היא שואלת בסקרנות מסויגת.
“ניקוי מכוניות” אני אומר בגאווה. “בזה אני בטוח יותר טוב ממך” אני קורץ לה, מניח שזה ירגיז אותה יותר.
“ולמה אתה חושב שבזה אתה תהיה יותר טוב ממני?” היא שואלת אותי.
“כי אני בטוח” אני עונה ללא היסוס.
“אני מוכן אפילו להתערב איתך על זה” אני ממהר להוסיף ומעלה את המשחק.
“להתערב הא?!” היא עושה את עצמה חושבת.
“אוקיי, אני מוכנה להתערב, אבל על מה אנחנו מתערבים?
“על ארוחת ערב, איתי” אני אומר.
“רגע ומה אני מרוויחה אם אני זוכה?” היא שואלת.
“ארוחת ערב חינם ועוד איתי” אני עונה עם חיוך מלא.
“טוב קנית אותי בארוחת ערב בחינם”, לגבי עם מי, כבר נראה” היא אומרת בגיחוך.
“את צריכה לנקות חצי מהרכב שלי ואני את החצי השני ונביא כל אחד שופט מהצד שלו שיכריעו מי ניקה הכי טוב את החצי שלו.”
“סגור” אנחנו לוחצים ידיים ושעתיים מאוחר יותר אני עומד ליד “צארקה” עם חיוך של ממזר שסגר עסקה טובה ורק מחכה שהיא תבוא למקום המפגש ותגלה את גודל הרכב שלי שמתנשא לגובה של כמעט שני מטרים עם גלגלי ענק.
בתחילה אני מבחין בחברה שלה שמגיחה מהפינה ואני לא מבין איפה קרן שאת שמה גיליתי רגע לפני שיצאתי מהחנות של הוריה, כך מתברר.
כמה שניות נוספות עוברות עד שאני קולט שהבחורה הטובה והנחמדה עם השיער החלק והארוך היא זו שצועדת לקראתי.  עם ג’ינס קצרצר מלא בקרעים וחולצה לבנה שנקשרה בבטן. השיער שלה אסוף לקוקו גבוה. ביד אחת שלה דלי עם מים מלא בקצף ובידה השנייה ספוג ורוד גדול.
“הפסדתי” אני אומר לדור שעומד לידי ואני מבין שגם הוא לא היה מוכן למחזה הזה מהתיאורים שלי.
“לגמרי הפסדת אחי” הוא אומר ומסדר את החולצה שלו כאילו שזה מה שיעניין אותה עכשיו.
“היי בנים” החברה שלה אומרת עם חיוך גדול והיא באמת חמודה, אבל אין מצב שאני מוריד את העיניים שלי מקרן.
“היי” דור מצליח להגיב ראשון ואחרי שאני מקבל מרפק ממנו לצלעות גם אני זורק איזה “היי” לאוויר.
“אחי, היא באה לבושה ככה בכוונה כדי שלא תוכל להתרכז.” דור לוחש לי בצד ואני מביט לכיוון הבנות ומתחיל להבין שיש כאן כנראה שחקנית טובה יותר ממני.
“שניים יכולים לשחק את המשחק הזה” אני קורץ לדור ומתחיל להסיר את החולצה שלי לאט לאט ובהפגנתיות.
“הן מסתכלות?” אני שואל אותו והוא מהנהן עם חיוך.
“יופי” אני מסתובב ולוקח את צינור המים ממנו ומתחיל להשפריץ על הצד שלי של הרכב, אותו אני אמור להבריק בשעה הקרובה לפי ההתערבות שלנו.
מהר מאד קרן נכנסת לעניינים ולמרות ההפתעה שראיתי במבטה מגודל המכונית שלי ותוך התעלמות מהרמיזה שלה שרכב גדול מפצה על כלי קטן, היא מתחילה להשיג אותי ואני מנסה להבין איך זה קורה.
“אולי אם תפסיק להציץ על החולצה השקופה שלה מכל המים, כל שתי דקות, תוכל להתקדם יותר מהר” דור אומר לי בכעס.
ההתערבות כבר לא מעניינת אותי בשלב הזה ואני רק מחכה שהחברים שלנו ילכו ואני אוכל להרטיב את קרן אחרת לגמרי ולא מהסבון שנמרח לה על השדיים בזמן שהם נמעכו על מכסה המנוע. אני מדמיין את  הישבן שלה בתוך ידיי בזמן שאני חודר אליה מאחור.
“ניצחתי” קרן צוהלת משמחה אחרי חצי שעה נוספת ואני לא יכול שלא לחייך על הדרך שבה היא קיבלה את העובדה שהרכב הזה גדול פי ארבע מכל רכב אחר, מידע שמנעתי ממנה לדעת מראש ובכוונה.
“אכן ניצחת” אני אומר לה עם חיוך ומתקרב אליה. אני מבחין בדור מתעסק בצד עם חברה שלה ומבין שעכשיו זה זמן מצוין כשהיא כאן לידי, רטובה וסקסית בטירוף כדי לקבל את פרס הניחומים של המקום השני. אני תופס אותה במותניה ומדביק לה נשיקה ארוכה על השפתיים.
“אז ארוחת ערב עכשיו וסקס אחר כך או שנתחיל מהמנה העיקרית?” אני לוחש לה באוזן ונענה באנחה קטנה שנפלטת מאוזנה בזמן שידי חופנת את אחד משדיה דרך החולצה הרטובה.
“אין לך מושג, כמה זה היה סקסי לראות אותך רוכנת על מכסה המנוע שלי בזמן שאת ניגבת עם המטלית. אני חושב שאפילו לצ’ארקה עמד באיזשהו שלב.” אני לוחש לה.
“מי זה צ’אקרה?” היא שואלת  ואני מחייך.
“צ’ארקה זה לא מי זה, זה מה? זה הרכב שלי שעכשיו ניקית חצי ממנו במיומנות שאני מקווה שתעבור גם אל הגוף שלי” אני מוציא את הלשון שלי ומתחיל ללקק לה את הצוואר ומשם יורד לאט לכיוון המחשוף העמוק.
“אגב שאפו על בחירת הבגדים, הם אכן עשו את העבודה ובלבלו אותי לגמרי.” אני מתחיל לעסות את הפטמות הזקורות שלה מעבר לבד הדק.
“הם לא נועדו לבלבל אותך, הם נועדו לגרום לך לרצות לזיין אותי” היא לוחשת לי באוזן.
“יקירתי, רציתי לזיין אותך ברגע ששאלת אותי אם אני צריך עזרה במשהו” אני אומר בין נשיקות שאני ממטיר על בטנה החשופה והרטובה.
“אז כל מה שהיית צריך לעשות זה לבקש, במקום כל ההתערבות המטופשת הזו” היא צוחקת כשאני מנשק אותה במותניים, מגלה עד כמה היא רגישה שם לדגדוגים.
“עכשיו אני מבין את זה, אבל לא נורא, אנחנו נקרא לזה משחק מקדים ואלוהים כמה שזה עזר. אני חרמן ברמות קשות עלייך. כנסי לאוטו עכשיו!” אני אומר בקול סמכותי, לא מאפשר לה להשיב לי או לעשות דבר אחר מלבד לטפס את שתי המדרגות הדרושות כדי להיכנס למושב האחורי.
אני מפליק לה מכה חזקה בישבן בשנייה שהיא נכנסת לתוך הרכב ואז משכיב אותה על המושב האחורי שנבנה במיוחד כך שיתאים לצרכיי המיוחדים בתחום.
“אאוץ זה כאב ואני רוצה עוד מזה” היא אומרת בקול סקסי עמוק ואני מודה לאלוהים שהפגיש אותי עם מישהי שיש לה את אותו טעם מיוחד ועניין במין.
אני פותח את הכפתור ואת הרוכסן של מכנסי הג’ינס שלי ושולף מהתא הקטן אריזת קונדום. בינתיים היא מסירה את החולצה הרטובה ואת החזייה שלה ונותרת רק עם תחתוני תחרה שחורים.
“אלה באים איתי הביתה היום” אני מסייע לה להוריד את התחתונים ודוחף אותם עמוק לתוך הכיס הקדמי של המכנסיים שלי.
אני מפשק לה את הרגליים ויכול לראות היטב מהמקום שבו אני נמצא עד כמה היא רטובה ומוכנה בשבילי.  היא מערסלת את ישבני עם קרסוליה ואני כמעט מגיע לנקודת המפגש החשובה ביותר מבחינתי, אבל מחליט לשחק איתה עוד קצת, לשגע אותה וגם קצת את עצמי.
אני מתחיל ללקק לה את השדיים ומניח את הפנים שלי במרכז ביניהם, מאפשר להם לעטוף אותי.
“למה אתה מחכה?” היא מתחננת אליי בדיוק כפי שקיוויתי ואני מרגיש שאני בשלב שבו אני חייב להיות בתוכה, יותר מכל דבר אחר.
אני שמח שהרכב שלי גבוה, כך שאף אחד מהסביבה לא יכול לראות אותנו.
אני תופס במותניים שלה, מביט במבט מלא הציפייה שלה ואז חודר לתוכה בכל הכוח עד הסוף.
צעקה קטנה של הפתעה ועונג נפלטים מפיה ומאותו רגע אנחנו מגבירים את הקצב ולוקחים את הזמן הנדרש כדי לגרום לה לגמור ואחר כך גם לי.
את הפיצה שהזמנו לרכב, אנחנו אוכלים בערום מלא, כעת שהחושך עוטף אותנו והחברים שלנו מזמן הלכו.
“זה לא נחשב בשבילי ארוחת ערב. רק אומרת” היא אומרת רגע לפני הביס האחרון.
“זה נשמע כמו תוכנית מצויינת כדי להזדיין גם מחר, רק אומר” אני קורץ לה.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                    
 
 
 
 
 
כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר