זהירות איש שמן על הקו

5942a4bdba80f.jpg

אז בואו נדבר על זה… על הבעיה הכואבת וכבדת המשקל הזאת שקוראים לה דיאטה. כבר שנים שאני מאותגרת משקל. נכון כילדה אמא שלי הדביקה לי משום מה את הכינוי “ילדת ביאפרה”. אולי כי באמת באותם ימים הייתי מקלון קטן שלא ממש אהב לאכול, ובתמונות שלי מאותם ימים אני מזכירה את ילדי ביאפרה רק בצבע בהיר יותר. אבל מאז מים רבים עברו בנהרות השונים, ואני עם השנים גילית שבראש שלי גר אדם שמן. לא משנה מה המשקל אמר, הראש שלי אמר אחרת. והאדם השמן הזה אוהב לאכול הכל ובעיקר… פיצה, צ’יפס, סטייקים, פסטה עם שמנת, עוף מטוגן ומה לא.

 

להיות אדם מאותגר משקל זה לא קל במיוחד, אבל זה הופך להיות קשה שבעתיים כשאתה נמצא “על הקו”, וקשה פי שלוש מאות כאשר “הקו” הוא לאפריקה. ולמה זה? כי לאפריקאים אין בתרבות שלהם דיאטה. במקום בו לא תמיד ברור מתי ומה תהיה הארוחה הבאה אוכלים הכל ועכשיו. עובדה… בחיים לא פגשתי אפריקאי, ובעיקר ניגרי, שסירב להזמנה שלי לאכול אלא אם כן הוא היה בתקופת הלאנט. כלומר ארבעים הימים שקודמים לחג הפסחא (מלבד ימי ראשון). וגם אז היו מי שהתחכמו והתעלמו מהלאנט או לחילופין ביקשו טייק אווי.

 

ובכלל בניגריה בפרט העושר מתבטא בהשמנה. באופן קוריוזי אפשר לספר על “חוות להשמנה”, אליהן נשלחות כלות טרום חתונתן. בחיי… עשירי ניגריה שאינם מרוצים מגיזרתה הדקה של כלתם המיועדת לרוב שולחים את כלותיהן לחוות פיטום מיוחדת האמורה לגרום לה להעלות במשקל. ואכן המחמאה הטובה ביותר לבעל עשיר היא שאנשים מברכים את אישתו ואומרים לה: “רואים שבעלך מאכיל אותך כראוי”.

 

יתרה מזאת, אין שם משהו שהוא דיאטטי (למעט דיאט קולה). ובמידה ובכל זאת חשקה נפשך באוכל מערבי דיאטטי תצטרך להדיר רגליך הרחק הרחק לאיזה סופרמרקט נידח ויקר במיוחד. תוסיפו לזה את העובדה שמפעם לפעם “צריך” להזמין אורחים לארוחה עיסקית. וממש לא יפה להזמין אותם למזללה הקרובה, במיוחד אם מדובר באורחים מכובדים. והופ הוספת לעצמך עוד כמה קילוגרמים בכל נסיעה. אבל האמת היא שהמלחמה במשקל מתחילה עוד הרבה קודם לכן. הלאונצ’ים בחנייות הביניים, שלרוב כנוסע מתמיד תמיד מחכים לך עם כל טוב… אח טורקיה טורקיה! ולפעמים גם במטוס משיעמום אתה מוצא עצמך מנשנש פה ושם איזה בייגלה או חטיף כזה או אחר. בקיצור החיים קשים.

 

אז מה עושים? בשלב כלשהו החלטתי להילחם בתופעת ההשמנה העצמית שלי. ביקשתי אוכל דיאטטי בטיסה (אל תנסו את זה יש מצב שתמצאו את עצמכם מבקשים שהמטוס פשוט יתרסק, פשוט מוות עדיף כאן). וכן… שתיתי הרבה מים ובמיוחד עשיתי ספורט. מה אומר לכם? זה לא כיף להגיע לחדר כושר בשעה שש בבוקר ולפגוש איזה אפריקאי מנומנם שפותח לך את הדלת ומסתכל עליך במבט של: “מה קרה? נפלת מהמיטה כפרה?”, אבל לפחות ארוחת הצהריים מחליקה לך יותר טוב בגרון. להגיד לכם שהצלחתי במלחמה הזאת לא ממש. אבל הצלחתי לצמצם נזקים ולהרגיש טוב עם עצמי. ובינינו העיקר הבריאות !

אחת שנוסעת

אחת שנוסעת, הבלוג של: טליה פלד נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.

סיפורים נוספים של טליה פלד נתנאל

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר