חופשייה כמו ציפור

59b98740a160d.jpg

“איפה את עכשיו?” ההודעה הזו רודפת אותי כבר כמה דקות ואני מתלבטת אם לענות לה כי אני יודעת לאן זה יוביל אותי.

“למה?” אני בסוף עונה, כי ככה אני איתו, לא יכולה להגיד לו אף פעם לא. הוא היחיד שיכול בכמה מילים בודדות לעורר אותי ככה ולהסב את המחשבות שלי למקומות הכי פרועים שהיינו בהם יחד.

“מתגעגע”, זהו עכשיו אני גמורה והכאב המתוק בין רגליי מתחיל כבר להשפיע על המחשבות הצלולות האחרונות שלי.

“גם אני” עונה לו בכנות, אף פעם לא הייתי מסוגלת לשקר לו.

“אז איפה את?” הוא מתעקש והוא יודע שזה יקרה היום כך או כך. הוא התרופה היחידה שלי ליום קשה והוא יודע להרגיש מרחוק שגם היום קשה לי.

“בדרך לפגישה בתל אביב” אני עונה לו ברמזור אדום.

“אולי ניפגש באמצע הדרך, יש חורשה לא רחוקה ממני” הוא כותב והמחשבות שלי רצות הרבה יותר קדימה ממהירות אצבעותיי שמקלידות את המילה “אוקיי”.

“שלח לי מיקום, אבל יש לי רק חצי שעה” אני כותבת לו חזרה.

“במצב שלי, אני לא צריך יותר מזה, תאמיני לי” המילים שלו נוחתות בדיוק לנקודת הרתיחה שלי ואני מחככת את ירכיי אחת בשניה, עד הרגע שהרמזור מתחלף. אני משנה את מסלול הנסיעה שלי בווייז לפי המיקום שיריב שולח לי ומתחילה לספור לאחור את הדקות עד רגע האיחוד שלנו.

הפעם האחרונה היתה לפני חודש ביום הולדת שלושים שלו ולשנינו היו מאז אחרים, אבל משום מה אנחנו תמיד זקוקים אחד לשני מדי פעם, אף פעם לא חושבים למסד את היחסים המשונים האלה שהתחילו משיחה אפלטונית בפייסבוק, במקרה לפני שנתיים.

יש לנו תאריכים קבועים למפגשים המיוחדים האלה שלנו, ימי הולדת, חגים וחג האהבה אם אנחנו לבד. הפעם היה משהו שונה בקריאה שלו אליי, משהו שנשמע דחוף יותר, נזקק יותר.

“אני מחנה בתחנת הדלק, תאסוף אותי משם” אני שולחת לו ובנתיים מביטה במראה ומסדרת את השיער וקצת איפור שנמרח מהחום.

“אני כאן מאחורייך” הוא כותב לי ואני יודעת שהוא בכוונה משתמש במשפט כזה כדי להלהיב אותי למה שיקרה תיכף.

“ואני תיכף אהיה מקדימה ואתה עמוק בתוכי” אני מעזה לענות לו, מחזירה לו באותו מטבע.

“חבל רציתי לצאת לקחת אותך, אבל עכשיו תהיה לי בעיה לצאת מהרכב עם מה שגדל לי בין הרגליים . לא רוצה לעשות רע לכל הגברים האחרים במקום. הם ירגישו רע עם עצמם אחרי שיראו אותי.”

אני צוחקת ומתכוננת לצאת מהרכב שלי. משחקי המילים האלה הם אלה שבגללם חצינו את הגבול מידידות ליזיזות.

“אני כבר מגיעה לפתור לך את הבעיה של הנפיחות שלך” אני עונה לו, מענה אותו קצת.

אנחנו כבר מעבר למשחק המקדים ושנינו חמים. ברגע שאני מתיישבת ברכב שלו הוא תופס את פניי וטורף את הפה והלשון שלי. הידיים שלי נשלחות למכנסיים שלו ואני מתחילה לפתוח לו את החגורה ואת הכפתורים של המכנסיים.

הוא לא שיקר לגבי “בעיית” הנפיחות שלו וברגע שאנחנו יורדים מהכביש לשביל העפר אני עוטפת בעזרת פי את הזין שלו ומתחילה למצוץ לו בכל הכוח, דואגת ללטף את הירך שלו כמו שאני יודעת שהוא אוהב. עשינו כבר כל דבר אפשרי שאפשר בין גבר ואישה ואני לא בטוחה שקיימת שם בחוץ אישה שמכירה את כל הנקודות הרגישות שלו כמוני. לגביי זה נכון באותה מידה ולכן מספר הגברים שאני יוצאת איתם מאז שהכרתי אותו הולך ויורד במקום לעלות. איך מישהו יוכל לעמוד בתחרות הזו של גבר שהם אפילו לא מכירים? התחרות הזו נידונה מראש להפסד מצידם והם אפילו לא מודעים לכך, המסכנים.

“אלוהים, את מוצצת אותי למוות וזה כל כך טוב, אל תפסיקי לעולם” הוא אומר בין הגניחות.

הדירבון שלו מלהיב אותי ואני יודעת שזה אומר שהוא ממש קרוב להתפוצץ לי בתוך הפה, בדיוק כמו שהוא אוהב. הוא עוצר את הרכב באמצע השביל ומאפשר לי להעניק לו מציצה אחרונה שמביאה אותו מעבר לסף ואני בולעת את כל מה שיש לו להעניק לי.

“אלוהים, גם בגיל שישים אני אצטרך אותך לידי למציצות כאלה” זו הפעם הראשונה שהוא מדבר על עתיד ועליי באותו משפט ואני לא מתייחסת לזה, כדי לא לאפשר לעצמי להיפגע כשזה לא יקרה.

“בואי נצא לאוויר בחוץ, אין כאן אף אחד” הוא אומר ואני יוצאת, לא לפני שאני מורידה את התחתונים שלי ומשאירה אותם על הכסא שלי.

יריב שולף קונדום מהכיס של המכנס שלו ומלביש אותו תוך כדי שהוא הולך לקראתי כמו טורף שמחכה לי שאעמוד רגע במקום. העיניים שלנו ננעלות ואני עושה צעד ראשון לקראתו, הוא מחקה אותי וכך אנחנו עומדים אחד מול השניה לרגע אחד שאחריו הכל יתפוצץ כרגיל.

אני תופסת ראשונה יוזמה ושולחת את ידיי לזין העטוף שלו שנותר עומד לקראתי ומבצבץ מתוך המכנס שהוא הרים כשיצא מהרכב.

יריב תופס את השדיים שלי וחושף אותם מחוץ לחזייה ולשמלת המעטפת הכחולה שלבשתי הבוקר במקום החולצה והמכנס שתכננתי, ככל הנראה תחושה מוקדמת שגרמה לי לבחור אחרת.

ידיו עוברות למותניים שלי והוא מרים אותי ומצמיד אותי לצד הרכב. רגליי עוטפות את אגנו והשמלה שלי חושפת את איברי המשתוקק והחשוף בפניו.

“אני מניח שאת מספיק רטובה בשבילי עכשיו” הוא לא שואל, אלא מצהיר זאת, רגע לפני שהוא נדחק באבחה אחת לתוכי, ממלא אותי עד הסוף. רגליי מתכווצות עליו יותר חזק והישבן שלי נדפק שוב ושוב על גבי הפח מתחת לחלון, גורם לפח להתעקם ולהשמיע צלילים בהתאמה.

הוא לא מרחם עליי ואני יודעת שהוא אוהב את זה חזק, אבל הפעם זה מרגיש מחובר למשהו אחר ויש לו צורך להיבלע בתוכי, כאילו שהוא לא יכול לשבוע ולהסתפק במה שאני מאפשרת לו לקחת ממני.

זה כל כך טוב ואני מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי מרגע לרגע. הזין שלו מתנפח ואני יודעת שאם אחכה עוד קצת, אנחנו נגיע לשיא שלנו ביחד.

“אני קרובה” אני צועקת לו מתוך טירוף החושים שלי, נועצת את ציפורניי בתוך כתפיו, נאחזת בשפיותי כך.

“חכי לי” הוא דורש ואני מחכה לו בקושי ומתרכזת כל כולי במשימה הכמעט בלתי אפשרית הזו.

“עכשיו” הוא צועק לדממה של היער מסביבנו ואני יכולה לראות ציפורים מבוהלות מהצעקה שלו, מתעופפות מעלינו. אני משחררת לחופשי את השיא שלי בתיאום איתו ועם הציפורים ואם הייתי יכולה לצלם את הרגע הזה, הייתי מעלה פוסט לחשבון האינסטגרם שלי וכותבת “חופשייה כמו ציפור”.

מאוחר יותר אני אכן מעלה תמונה אחרת לשם, אבל דומה. שעה אחרי יריב עונה לי כרגיל לפוסט ואת התגובה שלו לא היה ניתן לפרש למקום אחר – “מבחינתי, בקרוב מאד כבר לא חופשיה יותר” וליד התגובה תמונה של טבעת אירוסין.

 התשובה שלי לא מאחרת להגיע – “כן”.

 

https://youtu.be/fyaI4-5849w

כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר