חיבוק אחרון

5b52260b2433b.jpg

“לא מתאים” היה הדבר הכי קשה שכתבתי לך לפני שלושה חודשים . אלו היו שלושה חודשים לפני שאתה כתבת לי את ה”לא מתאים” שלך אליי.
אם שלי השאיר אותך מאוכזב ונבוך, שלך הותיר אותי מרוסקת ושבורת לב.
אם הייתי יודעת אז שעל המיטה שלי, זו תהיה הפעם האחרונה שלנו יחד, כנראה שהייתי מאריכה ומחזקת את החיבוק האחרון שלנו.

המילה “קשה” מעולם לא קיבלה משמעות כל כך כואבת ועצובה בהתכתבויות קודמות שלנו, כמו זו שהיא קיבלה ביומיים שלאחר הפרידה שיזמת, כי הבנת שזו ההחלטה הכי נכונה עבור אשה פנויה כמוני וגבר שהכי רחוק מזה.

המוח לא מסוגל למחוק לעולם תמונות שהם חלק מאירועי טראומה או לחילופין מרגשים במיוחד. את התמונה של הפעם הראשונה שהתעלסנו על מיטה מאולתרת שארגנת על הארגז של הטנדר הלבן שלך באמצע היער ולאור ירח מלא בלילה של יום הולדתי, אני כנראה לא אשכח לעולם.

אזכור לעולם את הגבר הזה שהביא איתו לדייט השני, אבל הראשון באמת שלנו, גלידה בכמה טעמים, בקבוק מוחיטו וקולה זירו – כל הדברים שידעת בכלום זמן, עד כמה הם אהובים עליי, כך שטרחת לזכור ולהביא, פשוט כי היה לך מספיק חשוב לפנק אותי ולראות אותי מחייכת. אני מחייכת מאז שהתאחדנו ואתה קרן האור של חיי שגורם לכל הנס הזה לקרות.

החיבוקים, הנשיקות וכל הפעמים הראשונות שלך איתי, התגמדו לעומת הפעם הראשונה שלי, הפעם הראשונה מזה שנים רבות שמישהו טרח כל כך להשקיע בי מחשבה ואהבה, רק כדי לשמח אותי בתקופה הכי עצובה בחיי. נכון שהיו שם רבים לפניך, בין רגליי ובין זרועותיי, אבל אל בין חדרי לבי, לכך לא זכו הרבה, אם בכלל.

כמה נהניתי לחנוך את הזקפה שלך הגדולה והיפה לתוך המקום ההוא שלא זכית להרגיש אותו מעולם, עד שהגעת אליי וכמה נהניתי לענג אותה, קשה ויפה בדיוק כמו בתמונות שהעברת אליי לפני כן ולא עשו לה צדק.

כמה, כמה, כמה דמעות זלגו אחרי המילים שלך וכמה מילים של כאב וגעגועים עברו בינינו ואף זכו לכינויים, שרק לנו הם הגיוניים, רק כי המילה “געגוע” לבדה, כאבה כשעמדה כך לבדה וחשופה.

ביום בו נשברנו והבנו ש”פרידה” היא מילה שקשה לנו לחיות איתה, הרבה יותר מהמילה “אסור”, היה היום שהוביל אותנו לסחרחורת וטירוף חושים שהתבטאו בהתחלה רק בהחלפת מסרים של תשוקה נוראית להיות יחד ועד לתיאורים בפרטי פרטים מה נעשה אחד לשני כדי לענג אחד את השני ולפצות על הזמן האבוד שעבר.

היום בו נפגשנו לראשונה, אחרי המילים הצורבות ההן, הדמעות הרבות והחיבוק האחרון היה חגיגה לכל החושים שלנו. לא היה קיר, שולחן או פינה בה לא השארנו בה את חותמנו, חותמת של תשוקה בלתי מתפשרת, אוהבת ומטורפת מהסוג של פעם בחיים.

“מה את עושה לי?, את מטריפה אותי” אתה חוזר על המילים האלה שלאחרים עלולים להישמע כדבר רע, אבל הן אלו שהעירו בנו את השדים הכי שובבים ורצויים שיש.

כמה אני נהנית, בוקר, צהריים, ערב ולילה להטריף כל אחד מחמשת חושייך, להעיר אותך לחיים שכבר שכחת מקיומם, חיים מלאים באבק שהצטבר ודרש ממך בזמן קצר להיפטר ממנו ולהיזכר בכל המהלכים הנדרשים כדי לכבוש ולהיכבש תחת כותרת של תשוקה ואהבה.

כמו שני איים מבודדים שאין להם סיכוי להיפגש הסתובבנו סחור וסחור עד שהגענו לנקודת הרתיחה שהיינו זקוקים לה, כל אחד מהסיבות שלו. שעות גנובות ומתוקות של עונג אנחנו מעבירים בליטופים,  נשיקות שמרגישות כאילו הן נמשכות לנצח והתעלסויות שלא מביישות שום סרט כחול ואיכותי.

“למה אני לוחש?” אתה מצחיק אותי גם באמצע הסקס הכי לוהט שלנו ועדיין מצליח לשמור על הלהט בעיניים שלי ואת הרעב שלא שבע ממך גם אחרי הפעם הרביעית או החמישית שלנו.

“תופעת טבע” היא אחת המילים שאתה מתעקש לכנות אותי וברור לי שבחירת המילים אינה מקרית. אני יודעת על עצמי שאני כמו סופה שסוחפת לתוך המערבולת שלה גם את השורשים הכי עמוקים ועלולה לגרום לנזק, אבל בדיוק את הכוח הזה שלי אתה מעריך ואוהב ואני משתדלת להצדיק את הכינוי שלי בכל פעם מחדש.

מודע למי שאני היום ומי הייתי דקה לפני שהכרנו, אתה מוביל אותי על הקו הדק בין חוסר השליטה שלי למשחקי השליטה שאתה משתעשע בהם, בדיוק כמוני.

אני מוצאת את עצמי נוגעת בעצמי הרבה יותר מכל תקופה אחרת בעבר, בכל אותם רגעים שאתה לא לידי, בעידודך ובסיוע סרטונים שאתה שולח לי, בהם אתה מתאר כמה אתה רוצה לזיין אותי ובזמן שאתה מלטף את עצמך ומדמיין איך היד שלך היא בכלל הפה שלי או כל אחד משני המפרצים שלי.

“אני מוסיף גם את זה לרשימה ההולכת ומתארכת שלנו”, כמו ילד קטן בחנות ממתקים ענקית, אתה מתלהב ומוסיף לרשימה דמיונית שנבנית בראשך, את כל מה שעוד לא מימשנו יחד בסקס ואסור לנו לפספס, כאילו שמחר הוא היום האחרון על פני האדמה.

אני זורמת ונדבקת בהתלהבות שלך, מבינה שאנחנו צריכים לחיות את ה”היום” שלנו ואת ההווה כי הוא כאן, זמין וכייפי לנו והרי שנינו יודעים שמחר יכול להגיע החיבוק האחרון שלנו.

 

כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר