חלונות

חלונות
חלונות, ריבועים קטנים, גדולים באמצע הקיר.
חלונות… לרוב האנשים חלונות מסמלים: צוהר, חופש, אוויר.
עבורה החלונות מסמלים : פחד, התכווצות, חורבן זמני של כל מה שנכון.
“אני סוגר את החלונות” הוא אומר והיא מרגישה את האישיות שלה נעלמת.
“אני אראה לך” הוא ממשיך והיא מטביעה עצמה במים שחורים, מתפללת בשקט שזה יגמר.
לפעמים מקללת אותו בלב, לפעמים מקללת את עצמה.
למה היא פה? למה היא נשארת?
האויר רעיל בבית והיא נושמת את האדים כל יום מחדש.
החלונות סגורים ועכשיו זה מתחיל.
הכי חשוב לו שלא ישמעו.. היא מגחכת בשקט. צבוע טיפש.
“סתומה, בלי מוח, כולם יודעים שאת מטומטמת, זונה, כלבה”
מילים, מילים, מילים.. כבר מזמן היא לא נפגעת. היא פשוט רוצה שזה יגמר.
משהו עף לעברה, היא הספיקה לזוז.
רגע אחר כך היא על הרצפה, השקט שלה רק מעצבן אותו.
הכניעה הזו לסיטואציה, ההשלמה, האדישות שלה רק עושה את הכל גרוע יותר.
ומה אם היא תשיב מלחמה פעם אחת? מה יהיה? היא חושבת על זה לפעמים וישר מסלקת את המחשבה .
, “את מסכנה, עלובה, לא תגיעי לכלום בחיים” היא כבר שמעה את זה הרבה ממנו.
אבל היא מוצלחת יותר, אהובה יותר, הוא זה שמסתובב בעולם עם חוסר ביטחון.
היא עדיין בשקט, לא עונה, מחכה שזה יעבור והוא יצא מהבית, ילך לשתות משהו, יחזור בלילה.
הוא הולך. “אל תנעל אותי” משפט ראשון בוקע ממנה.
הוא נעל אותה בחדר.
היא עוד תעזוב אותו. היא תלך. מגיע לה יותר. היא תמצא את הרגע הנכון.
היא שונאת אותו, מתעבת ותמיד מחכה שיחזור.