חמלה במערכות יחסים (באמת? חמלה??)

5740d47088a97.jpg

כל הזוגות הנשואים צריכים ללמוד את אמנות הקרב, כשם שהם צריכים ללמוד את אמנות ההתעלסות. קרב טוב הוא אוביקטיבי וכנה – אף פעם לא מרושע או אכזרי. קרב טוב הוא בריא ובונה, הוא מביא לנישואים את העקרונות של שותפות שווה” – אן לנדרס

“אני מאמין שבתוך לבנו, כולנו מאושרים מכך שאנחנו לא מצליחים להבין עד תום את היחסים שלנו. זה מפעיל את התאים האפורים של המוח. אני חושב שאנחנו צריכים להגיד תודה על הדבר היחידי בחיים שלנו, שמונע מאיתנו להיות ממוקדים רק באכילה.” – ג’רי סיינפלד

 

“אם תיתני לו להחליט לאן אתם יוצאים” החברות ממתיקות לך סוד “הוא גם יחליט איפה תאכלו, לאן תסעו לחול, והכי גרוע מתי ההורים שלו יבואו לבקר”

“אם תעשה כביסה” החברים מסבירים לך “היא תבין שיש לה לאקי בבית, ומהר מאוד תמצא את עצמך עושה את כל שאר המטלות.”

 

זוגיות היא כמו עסק, כך מלמדים אותנו מומחים בנושא, הכל מתנהל דרך משא ומתן וחשוב מאוד להיות תמיד בעמדת כוח ולא להראות חולשה.

 אם נבחן גישות ניהוליות ועסקיות בשלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים, נראה שהקו המוביל היה יצור מצג שווא אצל הלקוחות והשותפים שהם קיבלו מה שהם רוצים, ולמעשה לתת להם משהו אחר.

סוחרי מכוניות, קבלנים, מסעדנים, סוכני נדל”ן, פרסומאים וכמובן פוליטיקאים התגאו ביכולת לייצר מצג שווא שנועד למקסם רווח על עסקה נתונה. התפישה השלטת הייתה שפראיירים לא מתים, אלא רק מתחלפים.

ובזוגיות? גם במערכות יחסים הגישה הרווחת היתה שמדובר במאבק (יש שקוראים לו מאבק המינים למרות שגם בזוגות חד מיניים המצב היה דומה) שמטרתו לקבוע צד דומיננטי ומוביל שבעצם מנהל את הזוגיות, וצד שנידון לחיים של…. איך לנסח בעדינות….אומללות.

גישת Win-Lose נכשלה כישלון חרוץ בעסקים. לקוחות שנפגעו לא חזרו, בדרך כלל אפילו בלי להתלונן, עסקים הפסידו מכירות וגילו, לעיתים מאוחר מדי, שלקוחות קבועים נאמנים יותר, ומבזבזים יותר.

ביחסים גישה זו יצרה בעיקר רגשות תסכול, כעס, נקמנות ואכזבה ממוסד הנישואין, שהובילה אותו לשפל חסר תקדים.

עם כניסת המאה ה-21, הנקראת “תקופת המידע”, נפתחו ערוצי תקשורת רבים ומהירים שאפשרו לאנשים רבים לחלוק אם חייהם עם זרים. ואנשים אכן עשו זאת, בכל מקום, בכל מדיה, ומעל כל במה.

הגישה הזוגית היתה חייבת להשתנות ומהר. כל המחקרים הראו שמוסד הנישואים עומד בסכנה וכך, כמו בעסקים, נולדה גישה חדשה המכונה גישת Win-Win, שבה שני הצדדים פועלים בכדי להרוויח.

למעשה, גישה זו היתה ידועה כבר מזמן, והיא הבסיס לניהול משא ומתן שנועד למצוא פשרה. בעוד שבזוגיות מסורתית כל אינטראקציה נמדדה ב “הצלחה” (אני קובע את הטון) ל”הפסד” (הצד השני מחליט ואני נגרר), בעולמות התוכן של משא ומתן, מראש מצפים להגיע לפשרה, ולכן חשוב שלא תהיה תחושת הפסד, או כישלון למי מהצדדים.

אך האם גישת Win-Win היא באמת המודל הטוב ביותר לזוגיות?

“גישת Win-Win הינה גישה של ניהול משא ומתן עם היריב ולא נגד היריב” – אופיר צומן

עורך דין אופיר צומן, המתמחה במשא ומתן, מסביר שניהול משא ומתן בגישה זו מאופיין בנסיון להגיע לפשרות שיהיו מקובלות על שני הצדדים, ניהול משא ומתן באווירת תחרותית ולא עוינת, חיפוש הישגים הדדיים, והבנת התלות.

במשפט אחד – שיהיה טוב לשני הצדדים.

לכאורה מדובר בגישה אידאלית, המכבדת את הצרכים והרצונות של שני הצדדים, וגם מאפשרת זריעת קארמה נכונה. למעשה, יש סיכוי גדול שבו יפעל הצד החזק והמנוסה יותר בצורה שתגרום לצד השני לחשוב שאכן שני הצדדים ויתרו, וכל צד יצא קצת מאוכזב, אבל למעשה, הצד החזק והמנוסה היה יכול לתת יותר לצד השני.

אבי היה עורך דין, הוא היה מאוד פיקח, והוא נהג לומר עסקה היא טובה רק אם שני הצדדים מרגישים שהם ויתרו על משהו – אנג’לה באסט, הפריצה.

מדוע אנחנו מתיימרים לנהל זוגיות טובה, ולמעשה דואגים קודם כל ובעיקר לעצמנו? בעיקר מחשבות חסר, התפישה השגויה שיש עושר ואושר סופיים, ושאנחנו מחוייבים לדאוג לעצמנו כי אחרת אין מי שידאג לנו.

בעולם אידאלי, יפעלו שני הצדדים תמיד, ולא משנה מה כוחם וגודלם, כשכל המידע זמין, וההחלטות נלקחות באמת ובתמים לטובת שני הצדדים.

“אני בדיוק כמוכם, רק שיניתי אחוז אחד מהמיינד שלי, ועכשיו אני מאושר פי מליון ממה שהייתי קודם” – גשה מייקל רואץ’

מכיוון שאנחנו לא מושלמים, ומכיוון שאנחנו לא בעולם שכזה, אפשר ורצוי לתרגל שיטה בודהיסטית עתיקה הנקראת “החלפת אני בזולתי” בכדי לזרוע קארמה טובה בזוגיות.

החלפת אני וזולתי מדברת על הגישה שבה מתנהלים מתוך מחשבה קודם על מה הצד השני רוצה, ומתוך כוונה לבדוק איך אנחנו יכולים לתת לו את זה בצורה מדוייקת מבלי להרגיש שזה “בא על חשבוני”. אין מחשבה על רווח גדול עבורי, או על כמה אני אוכל להרוויח בכל מצב, אלא מה המינימום שאני צריך לקבל כדי שאוכל לעשות לקיים את הזוגיות בהרגשה טובה ובשמחה, וכדי שהצד השני ירוויח כמה שיותר.

אם אתמוך בבן/בת הזוג שלי, זה יתרום ישירות לרווחתי. ההנחה הזו מתבססת על קארמה. לפי ניהול קארמי, אותו מסביר גשה מייקל רואץ’ במספר ספרים, הקארמה להצלחה היא לתמוך בהצלחה של אחרים.

“אם אתה רוצה שאחרים יהיו מאושרים, תרגל חמלה. אם אתה רוצה להיות מאושר, תרגל חמלה” – הדאלאי לאמה.

אז איך מתרגלים החלפת אני בזולתי בזוגיות?

מתחילים בצפייה.

איך בת הזוג שלך שותה את הקפה? תסתכל בדיוק (כוס זכוכית עם ידית, שתי כפיות נס, בלי סוכר, ועם ספלאש של חלב), תשנן ותלמד.

איזו מוזיקה בן הזוג שלך אוהב? תקשיבי למה שהוא שם ברדיו, תראי מתי הוא מתופף בחדווה על ההגה, ותפתיעי אותו בדיסק חדש.

ובשלב הבא

משכללים

דווקא בעיתות משבר, או ברגעים של כעס, עוצרים הכל ומנסים לחשוב “מה היה עושה אותה מאושרת?”, “מה הוא צריך עכשיו בכדי שידע שאני אוהבת אותו?”

לסיכום

החלפת “אני בזולתי” בזוגיות קארמית משמעה להגיע לכל שלב בזוגיות, כל משבר או משא ומתן, מתוך רצון אמיתי לייצג את הצד השני, לראות את העולם מעיניו, ולתת לו את מה שהוא צריך, מבלי להתחרט על הנתינה.

וכמובן לא לשכוח להקדיש….

mayday-ppgmail-com

זוגיות ויחסים קארמיים, הבלוג של: מידד פריינטא

בן 53, מנסה לאזן בין גוף לנפש, מדע ורוחניות, וחושב (הרבה) יותר מדי. האם אהבה אקראית ? האם אפשר לתכנת ולתכנן עניינים שבלב (כמו במי להתאהב ומתי) ? איך מוצאים בנ/בת זוג ? איך משאירים אותם ? מה הקשר בין אהבה לסקס? אם השאלות הללו מעניינות אתכם (וכן, יש מתכון למציאת פרטנרים מהחלומות), אתם במקום הנכון

סיפורים נוספים של מידד פריינטא

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר