חשיפה – חלק 2

 

קול נעים וקצת מפוחד חדר בפולסים עדינים לערפל שהייתה שקועה בו.
היא מנסה לפקוח את עיניה. מרגישה את עפעפיה כמסך ברזל, אבל הקול הזה שלו, המוכר משו, גורם לעפעפי הברזל שלה להתרומם והיא רואה אותו מובס ומפוחד נקשר לצידה.
“גם אתה לא עמדת במשימת פורים של הלב האדום?” הוא מושיט יד והיא נרתעת.
“השתגעת,” ספק צורחת ספק לוחשת, “מגע בנינו אסור באופן מוחלט או שהם יתחילו להשתמש בכלי הזין שעל גופם כאן לפני כולם”.
עיניו נפערות כשהמילים שלה נוחתות לתוך עיניו. היא מבינה איך הוא מרגיש.

קרעו את בגדיה מעליה, והצלפות שוט העור לא אחרו להגיע, חמש חזקות ניחתו על ישבנה ולפני שהספיקה לקחת אויר גם פטמותיה המזדקרות קיבלו את שלהן, וקול אדונה, המלך באדום, נשמע בלחישה מאיימת מאחוריה,
“זו רק התחלה, המילים יצאו ממך הלילה בדרך זו או אחרת, את בחרת את הדרך הקשה.”
זה היה לפני כשעה, הוא סיים לדבר  ונתן לה לשתות משו שלא מאפשר לה לזוז ללא תמיכה.
“המשימה הארורה הזו” הוא פולט מילה אחר מילה, כל אות יותר שקטה ועייפה מהשניה. 
“קיבלתי הוראה לכתוב את משתה ושתי, לתאר למלכתי האדומה כיצד אני מוזג את מיציה לתוך פי באמצע המשתה לפני קהל נתיניה”
הכבדות בה היה ראשה נתון מתחילה להתפוגג, היא מביטה בעיניו הנעצמות, רואה כיצד גופו נרפה אל תוך שינה עמוקה.
רגע אחרי היא מרגישה כיצד משחררים אותה מהקיר והיא מובלת על ארבע אל חדר אחר,
קריר ואפלולי.
על כורסא רחבת ידיים יושב לו אדונה עטוף בגלימה אדומה, בידו האחת כוס יין ובשניה כוס עם מים.
מולו יש שולחן ועליו מסך מחשב, מקלדת, מחברת ועיפרון.
“את צמאה?” היא שומעת אותו שואל.
“כן אדוני” היא עונה בשקט, עיניה נעוצות ברצפה.
“מצויין” הוא עונה ” גשי אל השולחן, ביחרי אמצעי כתיבה והתחילי לכתוב. כל 10 שורות שלך מזכות אותך בלגימה מהמים ובמגע שלי”
גרונה ניחר, היא מרגישה את היובש עולה אל פניה, אבל הגרוד ההוא, זה שמרטיב אותה בין שפתיה התחתונות רק מגביר את עצמו.
היא נגשת אל השולחן ומבינה שאת המלאכה עליה לעשות בעמידה.
“הפעם את כותבת כיצד המן מצליח לפתות את אסתר להגיע למשתה של ושתי ושם הוא נותן אותה לכל המרבה במחיר”, הוא אומר תוך כדי שהוא מתקרב אליה, נעמד מאחוריה ומועך את שדיה בחוזקה.
“את מבינה מדוע את עירומה ועומדת נכון?” הוא לוחש לתוך אוזנה ” כך תהיי נגישה לי בכל רגע נתון שארצה”
הוא חופן את תלתליה הקצרים בידו ומושך את ראשה איליו, אצבעותיו חודרות איליה במהירות וצווחת בהלה נפלטת מפיה.
הוא ממשיך לחדור בקצב מהיר, שהיא מקובעת ואיננה יכולה לזוז כשלפתע גופה מתחיל להיענות לידו החודרת אותה וזז לכיוונו.
הוא מוציא את ידו מתוכה מגיש את אצבעותיו לפיה
“אלו הנוזלים, איתם את מתחילה לכתוב” הוא אומר לה, היא נאנחת, יונקת בדממה ובהנאה את אצבעותיו ומרגישה את הרטיבות נוזלת על ירכיה.
הוא אוחז בכתפיה, “התקרבי לשולחן וקחי את העיפרון” הוא מצווה, כשהיא נרכנת קדימה ואוחזת בעיפרון, היא מרגישה שוב את שוט העור נוחת על פילחי ישבנה בעצמה.
“ספרי עשר הצלפות ואז תתחילי לכתוב” הוא אומר לה.
היא מהנהנת ומתחילה לספור, “אחת אדוני” הוא מניח יד חמה על המקום המוצלף, חופן בעדינות את הפלח המוצלף ומצליף על השני,  היא נאנקת “שתיים אדוני” ומשחררת הרבה אוויר מבין שפתיה, כשההצלפה הבא נוחתת אל קו האמצע בין ישבניה ומטיסה את הכאב לגבהים חדשים.
היא כבר לא לגמרי זוכרת היכן היא כשהיא סופרת את ההצלפה האחרונה, היא כל כך רפויה, נוזלת ומשוחררת שהוא עוטף את מותניה בידו, מצמיד את ישבנה החם והאדום איליו והיא מרגישה באיברו המתוח והקשה מתחכך בה כאילו מנסה להרגיע אותה.
“ועכשיו תכתבי” הוא אומר בשקט, אוחז בערפה מטה אותה אל השולחן וכשהיא כותבת את המילה הראשונה הוא חודר אל איברה הרטוב והפתוח בשבילו.
“שלא תעזי להפסיק לכתוב,” הוא נוהם לתוך אוזנה תוך כדי שהוא מניע את כלי הזין שלו בתוכה. “הפסקה אחת שלך ואני עובר אל חור הישבן שלך, גם הוא מבקש אותי בתוכו”
ידה רועדת אך היא איננה מפסיקה לכתוב ,המילים נשפכות ממנה כמו מיצי נשיותה שזורמים בתוכה ועל ירכיה כשכלי זינו מתעצם יוצא ונכנס אליה כל פעם עמוק יותר, חזק יותר כמנסה להגיע עד לפתח רחמה, כאילו מבקש שהמילים שלה יכתבו מתוך טירוף חושים, מתוך מוח ריק וגוף מלא בעונג ובו.
תחושת האורגזמה נבנית בה תוך כדי שהיא ממשיכה לכתוב בלי מחשבה רק תשוקה והמילים פשוט זורמות אלי הדף, כשהיא שומעת לפתע מאד במעורפל את דלת החדר נפתחת וקול נשי מצווה ” הישאר על ארבע וגש אל האדון באדום”

 את הפרק הראשון במסכת פורים שלנו – חשיפה –
תמצאו בבלוג של גבי פאר 
את פרק מס 3 של – חשיפה תמצאו בבודואר שלנו
כותבת מיסתורית בשם אור הלילה מבעירה את הלפיד עוד ועוד

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר