חתיכת שמים

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל
560682db99413.jpg

כל שנה ילדי הקיבוץ מחכים בקוצר רוח לחג סוכות.
כל שנה הם יודעים – שוב יזכו להתארח בסוכה של הרב בנימין.

כולם קוראים אותו ככה, בנימין במלעיל. ועוד מושכים את ה י’ – בניייימין.

בכוונה מעוותים את שמו בשביל להרגיז אותו.

רב בנימין תמיד מתכונן לחג הזה כבר בחודש אוגוסט.
“בין אב לאלול,” הוא אומר.
בזמן הזה, אחת לכמה ימים הוא מתגלגל, עם כרסו הגדולה השחומה, למטה לפאתי הקיבוץ, שם הנגרייה ממוקמת, ומחפש לחבר שאריות קורות עץ למידה המתאימה. “המידות חייבות להיות על פי ההלכה!!”
מתווכח בחיוך במבטא התיימוני שלו עם ה-ח’ וה-ע’ האלה מגרונו הצרוד.
ותמיד דוּדי הנגר מסרב. “עוד לא הזמן. תבוא סוף חודש.”
אחר כך יֵרֵד למטע התמרים וגם שם אותו סיפור: “חייב כפות תמרים לסוכה!!”
ופּוֹל, במבטא האנגלו-סאקסי שלו, מחזיר לו: “זה לא הפאקינג זמן עכשיו, חנטרישניק!!”
IT’S NOT THE FUCKING TIME!! תחזור אין טו וויקס.”

פול הוא אקס מתנדב שהתחתן עם שירלי והתקבל לחברות לפני 800 שנה בערך ועדיין לא יודע לחבר שני משפטים בעברית. זה למה תקעו אותו בתמרים. שידבר לעצים.
בחבר’ה קוראים לאשתו שירלי בננה על שם מוטי מ”מבצע סבתא”, אבל בתכלס היא בחורה באמת בסדר, ושלא כמו מוטי, היא דאגה להישאר בקיבוץ ולא ברחה לחו”ל.

רב-בנימין הוא לא באמת רבי. הוא פשוט שומר המסורת הכי אדוק פה בקיבוץ. האמת? הוא שומר המסורת היחיד פה בקיבוץ.
כל העסק, החבילה השלמה:
מתפלל שלוש פעמים ביום, תמיד הולך בחוץ עם כיפה שחורה, שומר שבת, וכל סוף שבוע בערב שישי הוא שם את בגדיו היפים ביותר, נועל נעליים שחורות ומנהל את טקס קבלת השבת כהלכתו במועדון לחבר.
הוא ועוד חמישה שישה אנשים. אף’חד לא בא.
אבל פעם בשנה – כולם באים. לסוכה שלו.

איפה הייתי? אה כן!! אז כמו שאמרתי, כל שנה אותו דבר. מאוגוסט!! כל יומיים שלושה הוא יורד ומנדנד לדודי ופול: “שבעה טפחים על שבעה טפחים לכל הפחות, והגובה עד עשרים אמה. הסוכה שלי, כמו כל שנה, תהיה כשרה!! לא כמוכם כל שנה מחפפים.”
“טוב יאללה חנקת אותנו יא רבי. חתיכת קרציה, קח ת’עצים ש’ך ולך דחוף אצבע!!”
בסוף תמיד הם נכנעים.

את מבינה?

מיד אחר כך הרבי, עם כל השומנים שלו, מעמיס הכל על עגלה ועולה איתה לחצר ביתו.
שם הוא מנסר, מזיע, מדביק, יגֵע, דופק, בונה, קושר תמר אל תמר, משאיר פתח דלת, מקשט בשרשרת נייר ומקים סוכה. לתפארת. הסוכה הכי יפה פה.
רק את הסכך הוא מותיר פרוץ. פתוח לגמרי. שתי כפות תמרים מכל צד וזהו.
ואם מישהו יעיר לו: “הלו רבינו!! סכך ללא צל מטמא את הסוכה יא רבי!!”
הוא יענה מיד: “כשכיפת השמיים נגלית במלואה, יותר נוח ככה לתקשר איתו. לדבר עם השם.” יגיד ויחייך.

אבל אף’חד אף פעם לא שואל. למה מי בכלל מבין בזה?

ואז.. מגיע היום הגדול.

“היום ט”ו בתשרי. כולם מוזמנים להיות אושפיזין שלי בסוכה שבחצר ביתי”
הוא יכתוב על בריסטול קטן ויתלה על לוח המודעות.

המבוגרים כמובן לא יגיעו, אך ילדיהם כן.
מבינה? הרבי אומנם עוף מוזר בקיבוץ, אבל הילדים יודעים – הסוכה שלו היא חוף מבטחים.

בערב ינהרו אליו בהמוניהם ויצהלו:
“יש במבה?” “הבאתי עוגיות שאמא עשתה. עם תמרים.”
הוא יכבד בעוגות ופירות ומיץ פטל וביסלי ושוקולד. מוזיקה, בלאגן, רעש…
ובין שירי החג על שלומית ופטיש מסמר ניקח מהר הוא יספר להם על ארבעת המינים ועל הסיבות שבזכותן חוגגים בכלל: “… ארבעים שנים במדבר… בני ישראל… לינה בסוכות… חובה עלינו לשמוח…”
אבל… אז… בלילה בלילה מאוחר, כשכולם כבר יעזבו לבתיהם, הוא יפתח מיטת שדה קטנה ומתקפלת שהוחבאה תחת השולחן, יחלוץ נעליו ישכב על גבו ויביט אל שמיכת הכוכבים. ויבכה. בשקט.
והדמעות כמו תמרים ולולב. מתוקות ודוקרות.

את מבינה? לא, את לא מבינה.
את, יקירתי, הסוד הכי כמוס שלו. את הקלישאה הכי נכונה.
כל שנה, בסוכות, למשך שבעה לילות, הרב יפסיק את שיחותיו עם אלוהים, יסתכל לשמיים, ויתחיל לדבר איתך… עם כוכב הצפון הקטן והפרטי שלו. איתך…

 

actb743gmail-com

הבלוג של: נבו פלזן

קיבוצניק בנשמה ובן קיבוץ בפועל.שחקן בעבר. מורה בהווה. דרמה-תיאטרון. סייע בבית ספר וסטודנט לחינוךקודם תאהב את עצמך - אחר כך תוכל לאהוב אחרים.חדש בכתיבה, חדש בבלוגיה ובכלל חדש. מקווה שתאהבו  

סיפורים נוספים של נבו פלזן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר