טוי בוי / גל ברקן

“אתה יכול לבחור לחיות את החיים שלך במחשבה מה יגידו אבל אתה יכול לבחור לחיות אותם כאילו הם מתנה חד פעמית שניתנה לך.”

אנו חיים בעולם דיגיטלי עמוס מסכים מכל עבר, מידע שלא עוצר לרגע, צורך להיות ולשתף, רובוטים כבר מחליפים את המטאטא, התמונות שלנו ערוכות להפליא ללא טיפת צלוליטיס ומוצגות בכל רשת חברתית שנבחר ויש מי שמחשב עבורנו מסלול מחדש.

בעולם כזה רק טבעי שיגיע מישהו, במקרה הזה מישהי שישים לנו מראה מול הפרצוף ויגיד “הנה, אנדרואיד היא לא רק מערכת הפעלה!”

גל ברקן עושה זאת בספרה ‘טוי בוי’. ספר פורץ דרך, אמיתי ודמיוני כאחד.

זהו סיפורה של סופי בת ה – 35 אשת קריירה מצליחה עם בית, חברות, משפחה אבל סופי רוצה להיות אמא וכשהסתיים הקשר הרומנטי האחרון שלה מחליטה סופי להביא לעולם ילד לבד.

חברותיה האוהבות ואלה המכירות אותה לפני ולפנים שנים רבות מפתיעות אותה וליום הולדתה הן מביאות לה מתנה. לא סתם מתנה אלא ויברטור, אבל גם לא סתם ויברטור סיני מצוי אלא ויברטור עם מטען הפריה מלא בזרע, והשוס הגדול הוא שהוויברטור הזה נראה כמו גבר אמיתי! רגע, זה לא השוס היחידי כיוון שהרובוט גם נראה טוב וגם, שימו לב, נעשתה בו טעות, והוא מגיע עם רגשות אנושיים!

טוי בוי הרובוט מקבל מסופי את השם ג’ק, ומכאן היא איננה יודעת, איננה מתכננת, ואף לא מדמיינת לעצמה, עד כמה חייה ישתנו.

גל ברקן בכשרונה הרב מובילה אותנו במסע עתידני ואמיתי כאחד. מסע בין אהבה ורגשות, התמודדויות עם משפחה וסביבה, סקס מטורף ומשכר, בין דיאלוגים נוגעים ללב מצד אחד ומצחיקים מצד שני.

ג’ק הוא הגבר המושלם אולי מושלם מדי סופי היא אנושית אך לא אנושית מדי ובנפתולי המסע הזה ביניהם ובזכות כתיבה מדויקת נשכח לא פעם שמדובר בסופו של דבר בפנטזיה ונוכל להכנס לעלילה כאילו היא דבר שיכול לקרות כאן ועכשיו לכל אחת ואחד מאיתנו.

זה מה שיפה בספר הזה. הגם שאינני חובבת כלל סיפורי פנטזיה התחברתי לעלילה כבר מההתחלה שכן היא מייצגת מציאות לפעמים טובה ורכה ולפעמים כואבת ובועטת בבטן, יש בספר שלל דמויות שלכל אחת יש מקומה הנכון וכל אחת מהן משמעותית בחייה של סופי.

בסוף הקריאה שאלתי עצמי האם הייתי רוצה גבר מושלם כ”כ כמו ג’ק? את התשובה אשאיר לעצמי ולכם/ן ממליצה לקרוא את הספר שהוא כמו קוביות קרח בחום לוהט או שמיכה חמה ביום סוער.

על המדף

על המדף, הבלוג של: אביגייל פולק כהן

"ספריה טובה לעולם לא תהיה מסודרת מדי, או מאובקת מדי, כי בכל רגע נתון יימצא בה מישהו, מוריד ספרים מן המדפים ונשאר לקרוא עמוק אל תוך הלילה. (למוני סניקט)הבלוג הזה כמוהו כמדף בספריה. אפשר לגשת ישירות להמלצה על ספר מסויים ואפשר לדפדף בהנאה בין שלל המלצותיי וסקירותיי על ספרים ישנים וחדשים.

סיפורים נוספים של אביגייל פולק כהן

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר