ילדת העולם הגדול

5ada1c27babaa.jpg

עד גיל שמונה חציתי אוקיינוסים רבים, גרתי בשלוש יבשות ועברתי שני בתי ספר יסודיים ושלושה גנים שונים בין כל היבשות האלו. בגיל חמש דיברתי טורקית בסיסית כדי לשרוד בגן טורקי עממי ובגיל שש התנסיתי במילים הראשונות שלי בתאית.

עד גיל שבע כבר דיברתי אנגלית הרבה יותר טוב מעברית ובגיל שמונה, במקום להישאר בכיתה ג’ עם יתר בני גילי בישראל, אחרי חזרתנו לארץ, החלטתי יחד עם יועצת בית הספר שילדי כיתה ב’ יהיו יותר מכילים לקבל את מערבבת השפות הזו. את הילדה גבוהה ורזה הזו ובעיקר קצת מבולבלת, שכבר שכחה איך מכים שורשים במקום אחד ליותר משנה שנתיים.

לראות חצי עולם עד גיל שמונה ואז לחזור לקרית ביאליק שהיה בערך המקום הכי קטן בעולם, היה אולי חבל ההצלה שלי בדיעבד. מקום שיחזיר אותי למקום נוח, מוכר ונעים. למרות שכאשר את בת של קצין בכיר וקרבי, צפי פגיעה ונפגעתי שוב ושוב ושוב.

בספירה כללית : שני גני חובה, שלושה בתי ספר יסודיים שונים ושני תיכונים שונים – מבולבלים, גם אני הייתי, אבל במקום שזה יוריד אותי השאולה, הרמתי את עצמי לשיאים חדשים.

לקחתי את כשרון ההתחברות שלי לאנשים, החיוך הכובש והאהבה שלי לספורט תחרותי ובניתי את עצמי כל פעם מחדש, לא משנה אם הסביבה שלי היתה עיר צפונבונית כמו רעננה או לימודים בתיכון בין רמלה ללוד.

רק בצבא לומדים להעריך עד כמה כל הידע הזה שצברת בחיים ויכולת הסתגלנות שלך הם יקרים מפז. חניכה מצטיינת בטירונות היה כמו פרס מפעל חיים על הילדה הזו שנעה ונדה ממקום למקום כמו יהודי נודד טיפוסי של המאה הקודמת.

אני בטוחה שהיו לי ימים לא קלים והזכרון הסלקטיבי שלי למד להדחיק את החרם של כיתה ג’ בהתחלה כי לא ידעתי לדבר כמוהם ואנגלית היתה זרה מדי, שלא כמו היום בעידן הכפר הגלובלאלי והגוגלי שלנו.

אני לא מתלוננת חס וחלילה ולא מאשימה את הוריי על הבחירות שלהם ואני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אחרת מהם, אם הזדמנות כמו שהם קיבלו היתה נופלת בחלקי, אבל אני יודעת היום לזהות את המקומות שזה פוגש אותי בהם ויודעת לנצל את הכישורים שרכשתי בזכות הידע הכללי שלי על העולם.  

אני לוקחת את העצמאות שהיום פורצת ממני בכל הכוח, קצת אחרי שפגשתי בה  במהפך “משבר” גיל הארבעים שלי. אני מבריקה מחדש את כישורי הסתגלנות והאומץ שנדרשו ממני לפנות למקומות חדשים ואנשים חדשים כדי ליצור חברים חדשים ולקבע את מקומי מחדש בעולם הזה.

אני באתי כדי לכבוש יעדים חדשים בחיי והנשק הכי חזק שלי היה אז ונשאר גם היום – אני.

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר