כבר ארבעה ימים של גשם

5a18141981373.jpg

כבר ארבעה ימים שהגשם לא מפסיק לרדת בעיר האפורה הזאת, מי בכלל רצה להגיע לעיר הזאת? חשבה במרירות בליבה בעודה יושבת ובוחשת את הקפה בפעם המי יודע כמה. הם אולי מבינים גדולים ברומנטיקה אבל קפה איכותי הם בטח לא יודעים לעשות, ובית הקפה הזה, בסוף אני אראה כמו כיסא של בית קפה, כבר ארבעה ימים של גשם ואי אפשר להוציא את האף לרחוב בלי מטריה. מטריה וחדר במלון פצפון, זה מה שיש כאן בעיר הזאת, לא יכלו לכתוב באתר אינטרנט – את תקבלי חדר פצפון במלון, צעד וחצי מהמיטה לשירותים, אפילו אין צורך לגרוב גרביים, בלי אהבה, בלי רומנטיקה, בלי בן זוג שהחליט לפני חודש שהזוגיות שלכם חונקת אותו ובלי חברה הכי טובה שמשכנעת אותך שפריז זה המקום בדיוק בשבילכן בשביל לתפוס גברבר צרפתי וברגע האחרון מבריזה לך בגלל ענייני עבודה.  אני אעצב בפעם הבאה את הפרסומת באתר האינטרנט, חופשה אפורה בחדרון זעיר וגשם, נא להביא מטריה ומצב רוח מלנכולי.

לך תסמוך על הצרפתים האלו שהבטיחו בתחזית שירד גשם “מדי פעם”, זה ה”מדי פעם” שלהם? חשבה לעצמה כשהיא מביטה לרחוב האפור? בטח כל הגברברים הצרפתים עשויים מסוכר ונמסים בגשם, כי כבר ארבעה ימים והיא לא ראתה אף אחד, לא שאפשר היה להכניס אותו לחדר הפיצפון שלה, בקושי המיטה נכנסת, אז גם גברבר?

בפינת בית הקפה הציצה מדי פעם לגבר עם שיער אפור שעסק בעיקר בקריאת ספר והתבוננות בה ובכוס הקפה שלה, יופי, מטומטמת, אמרה לעצה, עכשיו הוא יתקרב וינסה להתחיל אותך, ולך הבטיחו גברבר. אפשר להזמין אותך לכוסית של צהרים? שמעה את הקול והביטה בגבר עם השיער האפור, הוא היה גבוה ונאה, לובש ז’קט פשוט וחיוך מנצנץ בעיניו.

נראה לי שאני צעירה ממך בהרבה יותר מדי שנים מכדי שתזמין אותי לכוסית של צהרים, ענתה תוך שהיא מברכת, או אולי בכלל מצטערת על הצרפתית השוטפת שלה, תודה לך בית אבא, אמרה בליבה.

אני מניח שאת צודקת, ענה לה בשלווה, אני מניח שאני מבוגר ממך בהרבה שנים, אבל, אולי זה היתרון, לי יש זמן, ונראה לי שכבר יומיים חסרה לך חברה, והגשם הזה, לא נראה לי שהוא הולך להיפסק בקרוב.

אם כך, ענתה לו, אתה מוזמן לשבת, אשמח לשאול אותך שאלות על העולם הגברי

אני לא בטוח שאוכל לענות, ענה לה, אני לא העולם הגברי, אני גבר אחד וז’קט אחד וחיוך אחד.

הוא הזמין לשניהם את המשקה והם ישבו דוממים מספר רגעים.

לא רצית לשאול אותי המון שאלות על המין הגברי? הפר את המבוכה שבשולחן

רציתי, או שאולי יותר נכון, יש לי הרבה יותר שאלות כלפי עצמי שבטח לא ארצה לספר לזר שהתיישב ליד שולחני כי הוא מחפש להכיר בחורה צעירה לאחר צהרים אחד או לליה שיגמר עוד לפני זריחת השמש, אם כי נראה לי שהיא לא ממש זורחת עם כל הגשם הזה,  אז נגמרו לי השאלות.

אפשר לספר לך סיפור? שאל הזר עם השיער האפור?

בוודאי, אמרה והוסיפה בליבה, הכל רק כדי לגרש את המחשבות הטורדניות שבפנים.

לפני שנים רבות, חלמתי להיות צלם מפורסם, אז אספתי את מעט הכסף שהיה לי והגעתי לכאן, לעיר הזאת, העיר שבה הכל קורה, רכשתי לי מצלמה והתחלתי ללמוד צילום ואומנות וכל מה שרק אפשר לנסות בתחום, אבל אז קרה דבר, התברר לי שעד כמה שאני רוצה להיות צלם אופנה מפורסם, אני לא כל כך מוכשר ויש טובים ממני אשר תופסים שוב ושוב את מקומי ומשאירים אותי נטול כל. נשארה לי רק המצלמה ושורת עבודות מזדמנות, וגיליתי עוד דבר.

מה גילית? שאלה בהתעניינות?

גיליתי שכשאני מסתובב ברחובות ובבתי הקפה עם המצלמה על הכתף, כל אותן תיירות בודדות חושבות שאני הוא איש האומנות אשר יעניק להן חוויה בלתי נשכחת בעיר האורות, אז עברתי מבית קפה לבית קפה, מבחורה לבחורה, מטייל בעולם של שפות שונות ונשים מיוחדות, מצלם אותן לרגע, שומע על ערים רחוקות, מריח מעורן ריחות של ים ושל עיר ושל סופות חול ושלג, של רכבות איטיות ומכוניות מהירות, נושא לדירתי תיקי יוקרה כשאני מחזיק את ידן או מעילי עור פשוטים. עולם ומלואו הכרתי מבלי לצאת מן העיר.  תתלה את תמונתי על הקיר, אמרה לי אישה בעלת שיער שטני, כך תזכור אותי גם כששיערי יהפוך ללבן ואחריה הגיעו עוד רבות ושונות שביקשו שאמלא את אותו הקיר בדירתי בתמונה חת מיום או לילה בלתי נשכחים.

ואתה בטח תשכנע אותי עכשיו שאוכל לבוא לחדרך לראות את הקיר עם התמונות, אמרה לו בחיוך, ואולי תנסה לשכנע אותי אפילו להוסיף אחת משלי.

לא, ענה לה הגבר הנאה עם השיער האפור, את מבינה, את אישה צעירה, יפה ומושכת והייתי שמח לבלות איתך לילה, אבל העולם הוא כבר עולם של מכשירים אלקטרוניים, אף אחד לא כבר מצלם יותר עם מצלמה של פילם, תוהה מה יצא מהנגטיב, כיצד תצא ההדפסה בחדר החושך עם האור האדום, מייבש בזהירות את הנייר המודפס ותולה אותו בעדינות על הקיר.

הקיר עם התמונות הוא מי שהייתי, לא מי שאני היום. את אולי מחפשת הרפתקה ללילה, לחוות את החיים או  להחזיר נקמה אישית לאהבה שהכזיבה, ואני, אני מחפש אישה אפורת שיער כמוני להרפתקה של ידיים אוחזות זו בזו להמשך חיי, אישה היושבת בנחת של בית קפה ולא נעלמת ממנו לאחר שיסתיים הגשם, אני מחפש אישה של מחר ושל מחר ושל מחר.

אז מדוע פנית אליי? שאלה במבוכה.

בנתיים, עד שהיא תגיע, אני מסתפק בלהביט בגשם ולספר סיפורים שיתכן והיו ויתכן והם פרי דמיוני. אם ירד גשם ותהיי כאן גם מחר אוכל לספר לך סיפור נוסף.

בסיימו דברים אלו, חייך אליה האיש עם שיער האפור, נשק את ידה, קם וניגש אל המלצר לשלם את החשבון, ונעלם אל הרחוב הרטוב.

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר