לאהוב עד הסוף

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל
5b5afc745c27b.jpg

תמיד היא מתעוררת לפני הנץ החמה, מתלבשת בזריזות ויוצאת לחצר ביתה אשר ניצב על קו החוף.  שם תמיד אפשר לראות את השמש מתעוררת לאיטה וצובעת את השמיים בצבעיה המרהיבים של כתום אדמדם.

זה מין הרגל כזה שלה, להתעורר לפני כולם, ללגום בלגימות קטנות את התה הראשון של הבוקר, כמו לקחת פיסות קטנות מהחיים ולשמר אותם.

פעם היא אמרה לי, שמי שמפספס את הדבר האלוהי הזה, מפספס את כל יופיו של היום, והיא צדקה. אין דבר יותר יפה ומרגיע מלשבת בשקט מול הים ולראות את השמש העולה צובעת בקרניה הארוכות את העולם. אחר כך היא נכנסת לביתה הקטן העשוי כולו מעצי אלון מבוקעים. שולחן עגול ניצב באמצע החדר ועליו מפה לבנה רקומה ומילה אחת בולטת בצבע אדום – “לנצח”.

אני תוהה לעצמי מה זה אומר. על השולחן מונחת תמונה ממוסגרת של זוג צעיר מחייכים ביום חתונתם. אגרטל לבן מוצב ליד התמונה ובתוכו ורדים רעננים אדומים. היא מניחה את הכוס הריקה על השולחן וניגשת למגירה העליונה במטבח, ומוציאה משם זוג כפפות עבות, מלבישה על ידיה וניגשת לטפל בגינתה בחצר.

אישה בגילה המבוגר עדיין מטפלת בגינה. למה היא לא לוקחת לעצמה גנן או מישהו שיבוא לעזור לה? אני שואל את עצמי. במסירות היא מנקשת עשבים, טוחבת את האדמה משקה ומהדקת אותה. היא ניגשת לשיח הורדים נעצרת לידו, היא מביטה בהם בהשתוקקות, ונוגעת בפרחי הורד האדומים, מלטפת אותם. בנשימה ארוכה היא מריחה אותם, ולפתע היא מתמלאת באור ופניה קורנות היא מחייכת לעצמה.

“בוקר טוב, גברת רות,” אני צועק לה מעבר לגדר.

“בוקר נפלא וטוב, אדון ליאון,” היא משיבה וחיוך על פניה. תמיד היא מחייכת אלי בסבר פנים יפות ומגישה לי כוס תה מתוק וחם. “זה יעשה אותך בריא ויגרום לך להיות מאושר יותר” הייתה אומרת לי.

מאיפה היא שואבת את שמחת החיים שלה? את הכח לטפל בגינה בימים חמים וקרים? הגינה היא האהבה שלה את זה אני יודע, ובכל זאת היא מסרבת לקבל עזרה.

את רוב זמנה היא מבלה בביתה מול הים, מאכילה את הברווזים ומוציאה את הכלבים החוצה לטיול. כשאתחתן אני רוצה אישה כזו, חשבתי לעצמי.

“בוקר טוב שמואל איך ישנת הבוקר?”

“כמו תינוק. אני לא יודע כמה זמן ישנתי בטח כבר פספסתי את האוטובוס לעבודה”

“הו, יקירי ישנת כל כך הרבה שאפילו לא הרגשת כשקצרתי את הדשא”.

“אני באמת לא מבין אותך, למה לא תתני למישהו אחר לעשות את העבודה השחורה הזאת”?

“לא מתוק שלי, הגינה היא האהבה הגדולה שלי, מה גם שהבטחנו לטפל ולאהוב אותה ביחד זוכר?”

“בטח שאני זוכר, לא נתת לי לזוז עד שאני לא שותל לך את שיח הורדים שכה רצית.  שבוע שלם התרוצצנו רק בכדי למצוא לך את הורד האהוב עליך, וכשמצאנו אותו היית כל כך מאושרת.”

היא מחייכת ועיניה נוצצות משמחה.

“קום, קום עצלן שכמוך היום תיכף נגמר. בוא תשב איתי בגינה, נפטפט קצת ונרכל על גברת לונה.”

הוא מחייך. “גברת לונה… היא מצחיקה אותי. בכל פעם שהיא רואה אותי היא מנסה לחטוף אותי לשבת איתה לכוס תה.”

“לא כמו כוס התה שאני מכינה לך”

“יקירתי אין תחליף לכוס התה שלך, שתיתי כבר הרבה פעמים תה ולאף אחד מהם לא היה את הטעם המתוק והמיוחד שאת מכינה. תגלי לי איך את מכינה אותו שהוא יוצא לך כל כך טעים?”

“זה סוד, סודות לא מגלים,” היא השיבה בחיוך ערמומי.

“יום אחד אני אגלה את הסוד שלך ואני אהיה עשיר רק ממכירת תה” הוא השיב

” היא צחקה בקול, היא יכלה לראות איך הוא מביט בה מוקסם מחיוכה.

“שמואל, אתה זוכר שהיום זה יום מיוחד?”

“איך אפשר לשכוח, זה היום שבו עלית על הגשר וצעקת.. ‘שמואל, תתחתן איתי!’ כשכל העוברים ושבים מביטים בי ומחכים לתשובה שאומר לך כן. לא יכולתי להתחמק, אחרת היו משליכים אותי מהגשר לתנינים”

“אחרת אני הייתי משליכה אותך לתנינים” היא צוחקת.

“התה שהכנת כל כך טעים אי אפשר להפסיק לשתות אותו”

“תרצה עוד כוס תה?”

“בודאי, בשמחה” הוא מביט בה בחיוך.

בכל בוקר כששמואל היה מתעורר היא היתה מכינה לו כוס תה חם ומתוק, ומניחה לצידו צלחת עם עוגיות שיבולת שועל, העוגיות האהובות על שמואל. גם בימים שלא הרגישה טוב, או כשהיתה עצובה במקצת היא לא ויתרה לעצמה והכינה לו את התה האהוב עליו. היא פנתה אליו הביטה בעיניו הרכות ובקול חרישי ואמרה: “שמואל, אני לא יכולה לשאת את המחשבה לחיות בלעדיך” עיניה נעצבו ודמעה זלגה מזוית עיניה.

“אל תדברי כך אהובתי, יש לנו עוד הרבה זמן להיות ביחד. את תראי.” היא הרגישה בחמימות מסוימת אשר הציפה את גופה כמנסה להרגיע אותה.

“אני אוהבת אותך שמואל,” היא לחשה לו.

“אני אוהב אותך רבקה שלי, תמיד אוהב”.

הבוקר הזה מצאתי אותה במיטתה, שוכבת על מצעים לבנים עיניה עצומות ופניה שלוות. חובקת את תמונת בעלה הנפטר בידיה, ולצידה על השידה מונחת כוס התה שהתקרר מהלילה הקודם. היא כבר לא תצטרך להכין לו יותר תה. הם ישתו אותו ביחד בגן עדן של ורדים אדומים וזריחה מדהימה.

החיים קצרים, תלמדו לאהוב את הרגעים הקטנים.

 

סומק ארגמן

חברה ללילה, הבלוג של: סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.

סיפורים נוספים של סומק ארגמן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר