לחגוג עצמיות

לפעמים אנחנו קוראים תיאור של חוויה שטרם חווינו, ואז אנחנו מתמלאים רגש בנוגע לחוויה הזו.

זו יכולה להיות חוויה של אבל ושכול וכאב ופרדה, לפתע עינינו מוצפות דמעות ובגרוננו מתכדר גוש אימתני וכואב פיזית. זו יכולה להיות חוויה של שמחה ואושר, ברגעים אלה ליבנו מתרחב ורוצה לחוש את התחושות הללו בעוצמה גבוהה יותר.

לפעמים זה תיאור של חוויה מענגת; אוכל, בילוי או טיול, אולי מעשה אהבים. או אז אנחנו מנסים לדמיין כיצד אנחנו היינו מרגישים בתוך החוויה.

ולפעמים, לפעמים מרגיש לנו שהנה, ‘הבנו’. אנחנו יודעים איך צריכים לחוות את החוויה הזו.

(ספוילר, וסליחה מכל האופטימיים שרואים הכל במשקפיים ורודים: זה אף פעם לא דומה! ולו מהסיבה שכל אדם חווה משהו אחר. לפעמים, אפילו אותה חוויה שלו עצמו, שנעשתה במקום ובזמן זהים ובאותם תנאים, יכולה להיחוות אחרת בזמן אמת.)

למה בעצם אני אוכל לכם את הראש? כי עצמאות (ואין לי פטיש מתנפח).

טרם חגגתי עצמאות בחיי. ברגע כתיבת השורות – לא אדע לתאר מהו טעם החגיגות.

אבל בחודשים האחרונים הספקתי לחגוג משהו אחר, חשוב הרבה יותר בעיניי, ויש בו משהו דומה, לא רק בשם:

עצמיות.

בקהילה החרדית בה גדלתי, חונכתי – בעיקר על ידי המשפחה המיוחדת שלי – להרבה ערכים טובים. אבל החרדיות מעצם טבעה נועדה לכוון את המאמין אל מקום אחד ויחיד. בדרך לשם, יש להמעיט בהנאות, יש להתרחק מחשקים, ויש לעבוד הרבה וקשה כדי להתחיל את המסלול שלך בדרך לנקודת היעד.

הרבה דברים רציתי לעשות. הרבה מאוד דברים לא חלמתי להעז לעשות.

אני זוכר כילד את החוויה הכיפית כאשר ראינו סרט אצל חבר, וכשיצאנו מהחדר החשוך אצלו וראינו כמה זמן עבר ורצנו בבהלה הביתה, הלב דפק בתקווה שאף אחד לא יגלה מה באמת עשינו. (ראינו ‘קופיקו’…)

בשנים בוגרות יותר כבר היו חלומות על חבֵרה ומה יהיה כשאהיה ‘גדול’. אלה חלומות שאתה לא מדבר עם אף אחד בסביבתך עליהם. אבל אתה חולם אותם כי הם טבעיים בדיוק כמו החמצן שאתה נושם והצורך שלך לאכול.

בחודשים האחרונים העזתי ויצאתי. זה לא היה קל. זה דרש הרבה מאוד אומץ; זה עלה בהמון כאב, שבחלקו ימשיך לפעום עוד זמן ארוך בלבי על אנשים אהובים שהשארתי מאחור. אבל היו גם הפתעות מתוקות של אנשים טובי-לב ובני משפחה שלא ויתרו על הקשר איתי וידעו להכיל אותי כפי שבחרתי.

העצמיות – ההגשמה של החלומות הקטנים שלך לעצמך, העשייה של מה שאתה אוהב ומתאים לך, בלי להחביא את עצמך ואת מה שבוער בך בפנים – היא מתוקה. מאוד!

היא לא רק טעימה. היא גם ממש משחררת.

ואולי, אולי בשנה הבאה אוכל כבר לספר איך חוויתי וחגגתי ‘עצמאות’.

 

קרדיט תמונה: pixabay

אדם הקורא בשיער

הקורא בשיער, הבלוג של: אדם אדם

אוהב רומנטיקה (בעיקר כשאחרים כותבים אותה טוב ואני קורא) 

סיפורים נוספים של אדם

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר