מים עמוקים

59c396ecb3898.JPG

שעת ערב, אני בורחת מהחדר במלון כדי להיות קצת לבדי ולחשוב. יושבת על כסא נוח מול החוף ומביטה באורות הנוצצים של העיירה הקרובה ששוכנת מסביב לאי הקטן הזה. הרגליים שלי נוגעות בחול הרטוב, שהגאות מאיימת לכבוש עם כל גל שמתרסק על החוף.

דמעה ראשונה כבר עושה  את דרכה במורד הלחי שלי ואני תוהה כמה עוד דמעות אצטרך להקריב בחשכה עד שאבין ואקבל את האמת שאורבת לי בכל פינה של לבי בחודשים האחרונים. בשניות הבאות אני ממשיכה להקריב כמה דמעות נוספות, עד אשר רחש קל מקפיץ אותי ממקומי וראשי נוטה מהר לכיוונו. צל הולך ומתקרב אליי ואני ממהרת למחות את הדמעות מפניי ולהסתיר ראיות. לרגע אני טועה לחשוב שזה רן, אבל אז מביטה טוב יותר בצל הגדול שהולך ומתקרב לעברי.

משהו בתוכי כמו לוחש לי “אל תחששי ממנו” ואכן  אני מגלה שאני כלל לא פוחדת. הלב אמנם הולם בקרבי, אבל זה לא מפחד. צמרמורת חולפת בגבי עם המחשבה שאולי זה הגורל שמזמן לי את עיני הדבש שננעצו בי כל אחר הצהריים בבריכה.  שמעתי אותו מדבר עברית במהלך היום ולכן אני יודעת שגם הוא ישראלי.

“אפשר להצטרף או שזו מסיבה פרטית?” קול הבס שואל ורק כשהוא זז, אור פנס הרחוב מכה בפניו מספיק, כדי שאדע שזה באמת הוא.

“זו לא ממש מסיבה” אני אומרת ומבינה שהקול שלי מסגיר את העובדה שבכיתי.

“את בסדר?” הוא שואל ודאגה כנה בקולו.

“ככה ככה” אני עונה, לא מעוניינת להסתיר יותר את רגשותיי מאף אחד.

ידו החמה והגדולה מונחת בזהירות  על כתפי החשופה. התרגשות גואה בקרבי וגופי מגיב ברגע למגע ידו החמים והנעים שלו. זה לא מספיק לי ואני רוצה עוד מהגבר הכובש הזה. מהרגע שראיתי אותו לראשונה הבוקר, רציתי אותו כפי שלא רציתי אף גבר בחיי בכל חמש עשרה השנים מאז שנישאתי לרן.

לבי כבר לא שייך לרן מזמן וכל דבר שאעשה עם הגבר הזה לא יישב כמו אבן על מצפוני. אני מוצאת אומץ שקיים בי, אך היה קבור בתוכי שנים ואני מניחה יד רועדת על הירך שלו קרוב למפשעתו. אין דרך בה הוא לא יבין למה אני זקוקה כרגע ממנו.

“מהרגע שראיתי את העיניים שלך בבריכה, אין משהו שאני רוצה יותר, מאשר לגרום לך להרגיש טוב בכל דרך אפשרית. זה נשמע לך הגיוני?” הוא שואל ואני מהנהנת, לא מסוגלת לדבר עם גרוני שהתייבש מהר מדבריו.

אני מרגישה את איברו גדל ומתנפח בתוך מכנסי הג’ינס שלו ואני מביטה לצדדים כדי לוודא שאנחנו לבדנו.

“אני רוצה אותך מהרגע שראיתי אותך” אני לוחשת לאוזנו.

ידיו ממהרות לתפוס את פניי והוא עוטף את לחיי שסומק עז עוטף אותן כעת. שפתיו מתנגשות ברעב בשפתיי ואנחנו טורפים אחד את השני בחושניות שגורמת לרטיבות בתחתוניי, מכינה אותי לרגע המתאים. הלשונות שלנו מלקקים ברעבתנות אין קץ אחד את השני ואני נושכת את שפתו התחתונה.

אני מרימה את ידיי לראשו, רוצה ללטף את שיערו, לתפוס בקצוות שיערו הכהה. ידיו נשלחות לידיי ומסירות אותן בעדינות . “לא בראש, אני לא אוהב שנוגעים לי שם”. אני לא נעלבת, אבל  נשארת מעט סקרנית ורק כאשר ידי מחליקה מראשו אני מרגישה את הצלקת ליד אוזנו הימנית, המרמזת שאולי זהו מקור הענין.

יד אחת שלו נשלחת לרוכסן שבקדמת שמלתי ואפילו קול הרוכסן הנפתח באיטיות מצליח להלהיט אותי. ידיי עוברת לטפל בחגורה ובכפותרים של מכנסיו משחררות אותו מהן.

“אני נקי ואת? את מסודרת?” הוא שואל, ואני מהנהנהת  מבינה על מה אנחנו מוותרים עכשיו. אני משום מה סומכת על הגבר הזר ומפתיעה את עצמי. אני שלא סומכת על אף אדם בעולם הזה, משתחררת מהכבלים האלה מהר מדי.

אנחנו נעמדים והוא מסיר בקלות את שמלתי ונושף החוצה אויר ברגע שהוא מבחין בתחתוני החוטיני מתחרה שחורה שחובקים את ישבני. עיניו עולות לשדיים שלי והוא לא מתאפק ומושך אותן החוצה מהחזיה ומתחיל ללקק ולמצוץ בחוזקה את פטמותיי הזקורות, כל אחת בתורה. אני משחררת אנחות של כאב מעורבב בהנאה ומחכה לדבר הבא שיקרה.

הוא מסיר את כל בגדיו ואני מסירה את בגדיי התחתונים וזורקת אותם ליד השמלה על הכסא. הוא לוקח את ידי ומושך אותנו למים הנעימים.

החושך עוטף אותנו ומשחרר אותנו לעשות בו הכל. ברגע שאנחנו מגיעים לעומק מים בהם הוא עומד ואני כמעט ולא הוא מושך אותי קרוב לגופו, שעדיין מצליח להישאר חם למרות המים.

רגליי נכרכות סביב אגנו וידיו מנווטות את ישבני כך שפתחי יגיע לאיברו שכעת נמצא בשיא זקפתו. הוא גדול, את זה אני מיד מרגישה ולרגע חוששת שמא יכאב לי בהתחלה.

“אתה גדול” אני לוחשת, רומזת לו שיתחיל לאט.

“אני יודע” הוא מחייך ורק בזכות מעט אור הירח הכמעט מלא, אני רואה את החיוך שלו.

ידיי מונחות על כתפיו הרחבות ואני מסייעת לו לאט להגיע לנקודת המפגש בין הזיקפה שלו לפתח שלי.

ראש זקפתו חודר באיטיות לתוכי ואני מרגישה את קירותיי מתרחבים לאיטם בעונג כואב עד שגופי מתרגל לגודלו.

בעזרת ידיו על ישבני וידיי על כתפיו הוא מניע אותי בתחילה באיטיות ואז מהר על איברו הקשה והחם.

הגלים מסביבנו מתחילים לסעור, בדיוק כמו מה שמתחולל בתוך הגוף שלי. אני מתחילה להרגיש את השיא שלי נבנה בתחילה בין רגליי ואט אט זה עולה לבטן התחתונה שלי.

אני משחררת אנחות עם כל הלימה חזקה שלו לתוכי. אצבעו מגששת אחר הפתח של ישבני והוא מחדיר אותה בתיאום עם שיא האורגזמה שלי, מעצים אותה.

הגניחות שלו מתגברות והוא מתנפח בתוכי עם כל שניה שעוברת, אם זה עוד אפשרי.

דקות של עונג מגיעות לשיאן בצרחה שלי לעבר השמיים עטורי הכוכבים.  הוא משיג אותי ומשחרר אנחה אחת גרונית וחזקה שמעידה עד כמה הוא גמר חזק.

ידיו עוברות לשדיים שלי, מעסות אותן, מלקקות את הפטמות שלי. הוא לא יוצא ממני בדקות הקרובות.

 אנחנו יודעים שזה היה משהו חד פעמי, בלי שמות, בלי החלפת מספרי טלפון או מידע אישי אחר.

במים העמוקים האלה הוא עזר לי לאזור את האומץ לקבל החלטה אחת גורלית שאחיה איתה באושר עד סוף ימי חיי…..תודה לך הגבר שלי מהמים העמוקים.

כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר