מי שטוב לו ושמח כף ימחא

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל
5fc4e82cd1632.jpg

ההחלטה להיות שמחה, לקחת דברים בקלות, לראות בהכל את החלק הטוב,
קלה. אבל, הדרך לביצוע המלא שלה, זה שיהפוך לכמעט טבעי במשך הזמן לא פשוטה.

בימים שהנפש סובלת, הבור שהיא יוצרת בבטן מאיים לבלוע אותי.
ואז מגיעה המלחמה היומית, לפעמים שעתית לפעמים שבועית, לא לתת לחושך, לחוסר ולכל הלֹא והאַל למשוך אותי לתוכם.

הבור הזה בא והולך מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל בשנים האחרונות התווספו לו סלעי מחשבות מיותרות אבל כבדות משקל.
למרות שאני מודעת לכך שזה זמני, זה מאבק מאתגר ומתיש. ועם זאת אין סיכוי שאפסיק או אוותר, כי אני לא אדם של חושך, אני אישה של אור.
אישה אופטימית ללא תקנה ומלאת אמונה בטוב ובאהבה, ככה בטבעי, לשמחתי, ללא אימוני הנפש.
גם כשאני לא רואה את כל החצי המלא, תמיד דולקת אצלי השמש.
ההסתכלות דרך צבעים חזקים ומאירים על החיים מרימים ושומרים עלי.

במשך השנים למדתי לא להיאבק באופל הזה שפה ושם דורש את מקומו, אלא לתת לזה מקום. להקשיב לרעשים משם, לא להתנגד אלא למצוא עוגנים מחוץ לבור הזמני הזה.

אם זו תחושה מעורפלת לא לחפור בה.

אם יש שם פחדים או תחושות ספציפיות, לדבר עליהן, לשלוף אותן מהבור גם אם זה בלכתוב לעצמי אותן.
בעיקר לא לשכוח להביט ולהרגיש כל הזמן את קרן האור שמציצה אלי גם כשאני בעלטה של ה-למטה, כי היא עמוד האש ששומר לי על האמונה הפנימית הזו שלי.

למדתי להשמיע לעצמי שִמחה.

למדתי להיאחז באופטימיות שלי ולהיצמד אליה במיוחד בימים האלו.

לשמוע מוסיקה שמרימה אותי, מרקידה, כי נענוע הגוף עוזר לי להתרגש, גם אם זה לזמן קצר.

בזמן האחרון, בימים כאלה שהאופק של כולנו מעורפל עד מאד. כשאני מחפשת לי דרכים חדשות או נוספות לעשות, למלא, להתמלא. אני מנסה באופן מודע ביותר לשים לב ולראות בכל ריק את המלא.
לשמוח ולהודות על כל ההרבה שיש לי.

אני יוצרת לעצמי משמעות, גם אם היא עצם היותי על פני האדמה הזו.

גם אם היא הקשבה וחיבוק פעם ביום למישהו אחר.

הבור האפלולי הזה חלק ממני, חלק שלמדתי לכבד ולא לפחד ממנו.

כבר מזמן הבנתי שהוא לא באמת רוצה למשוך אותי למטה, אלא רק להזכיר לי שעלי לנוע ולא להיתקע. גם אם התנועה לעיתים קטנה יותר וחיצונית.

אני נותנת לפחד להניע אותי ולא למנוע ממני כלום.

כי יפה לנו שמח 🙂

את תמונת הקאבר צילמה אהובתי שירני רוקבן המציירת במצלמה 

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר