משלימים את החסר

59957f9f2b798.jpg

יש חופשות שיוצאים אליהן בגלל שרוצים להתאוורר מהימים השגרתיים והלחוצים של היומיום. אלו חופשות קצרות טווח, קרוב או רחוק מהבית, עם או בלי הילדים, אבל יש חופשות שיוצאים אליהן פשוט כי מוכרחים. חופשות שנדרשות כדי להכניס חמצן נקי וחדש למערכות הגוף ובעיקר הנפש.

כזו היתה החופשה של תמרה בחודש מאי לפני שנה. הרגשת המחנק שהחלה להתפשט בגופה כמו מחלה ממארת, לא עזבה אותה עד שכפות רגליה היחפות נגעו בחול הרך של קפריסין. 

היא הביטה לצדדים ולקחה נשימה אחת ארוכה ובבת אחת סחפה לתוך ריאותיה ובעיקר לנפשה את התחושה המיוחדת הזו שרק מי שנמצא בחופשה מכיר אותה היטב. טרם המציאו לתחושה הזו מילה המותאמת רק עבורה ואולי אלו מספר תחושות המתאספות יחדיו כדי להעניק לאדם את מלוא החוויה.

ברגע של שחרור אמיתי היא הזמינה לעצמה קוקטייל צבעוני ופרחוני בתוך כוס זכוכית מעוצבת שעטף את הקרח המרוסק. המשקה ליטף את לשונה בכל לגימה והחל לצבוע את לחייה בסומק אופייני לאחר הכוס השלישית ברצף.

השעה היתה רק חמש אחר הצהריים, אבל הלאות הטובה והנעימה שאפפה אותה, הצליחה לגרום לעפעפיה להיעצם ולשריריה להרפות. רק נשימות קצובות ושטחיות, הפרידו בינה ובין מחשבתו של אדם שעבר לידה ויכול היה לחשוד כי היא כבר אינה בין החיים.

כזה היה פרדי, הוא מעולם לא עסק בענייניהם של אחרים, אבל ברגע שעבר ליד מיטת השיזוף שלה, משהו בה גרם לו לעצור, להבחין, ולהרגיש שהיא זקוקה לו. הוא בחן אותה באומץ, רק כשהבחין כי היא אכן ישנה שנת ישרים ולא תפקח בכל רגע את עיניה אל מול דמותו של גבר זר שמביט בה כאילו היתה ציור אמנותי.

הוא הביט לעבר הכסא הפנוי שלצידה והחליט לשכב עליו ולדמיין גם אם רק לכמה רגעים, איך זה מרגיש להיות החצי השני של אשה כמוה, לגעת בעורה הרך, לנשק את שפתיה ולשמוע את צחוקה לאחר בדיחה שטרח ללמוד במיוחד עבור הסיבה הזו ממש.

לא היה לו מושג מאיזו מדינה היא הגיעה לכאן ובאיזו שפה היא תפנה אליו כאשר תקיץ משנתה. הוא שמח על כך שאנגלית היא שפה השגורה היטב בפיו וקיווה שכך גם הדבר אצלה.

מדי פעם הבחין כי שפתיה נעו בזמן שישנה ולרגע היה נראה כי היא מדברת משנתה בשפתה, שלא נשמעה לו מוכרת.

אנשים באו והלכו וכמה הוא שמח שלא היה נראה לאף אחד מהם מוזר, שגבר כמוהו ישכב ליד אשה כמוה. אף אחד לא הרים גבה על השוני והזרות החיצונית בין השניים. הם לא ידעו את מה שבליבה וגם לא את מה שבליבו ובעיקר אודות החסר שמחכה שישלימו אותו.

שעה נוספת עברה, עד אשר כמו שעון מעורר פנימי שצלצל מתוכה, היא התעוררה חזרה לערנות מלאה. הדבר הראשון שמבטה נפל עליו היה הגבר הזר ששכב על הכסא לצידה. הוא שכב על צידו ועיניו לא משו ממנה אף לא לרגע אחד, כאילו המתין לה שם כל חייו.

נבוכה מהעובדה שהתעוררה הישר למבטו של הגבר הזר, היא התיישרה וסידרה את בגד הים שעדיין חבק באופן מושלם את גופה. היא הביטה בשעון היד על ידה השמאלית ונדהמה לגלות כמה זמן בילתה בשינה על החוף.

עורה היה שזוף מהקרניים שחדרו את מעטפת ההגנה שמרחה על גופה בטרם ירדה לחוף ועוד בטרם חשבה על כך שיש סיכוי שהיא התייבשה, הגבר הזר הציעה לה כוס מים קרים שהיא לא חלמה על לסרב להם. בזמן שגמעה את כל תכולת הכוס, הבחינה במבטו החודרני והסקרן שלא הניח לה לחשוב דבר מלבד העובדה שהוא אינו נמצא כאן במקרה ושכל עניינו הוא בה.

באנגלית רהוטה היא הודתה לו על כוס המים והוא בתגובה השיב שהוא עומד לשרותה לכל דבר ועניין והעמיק את גומות החן החינניות שלו בעזרת החיוך הרחב שחשף טור שיניים יפות.

עיניו הבהירות שיוו לו מראה אירופאי ותמרה כמו כל ישראלית טובה לא נשארה סקרנית לאורך זמן רב מדי ומיד שאלה אודות המבטא שלו. “ספרד”, הוא ענה לה והיא מיד ענתה לו במספר מילים שהכירה בספרדית, הודות לסבתה הספרדייה שחיה רוב חייה בארץ, אבל היתה מקללת ומחמיאה בעיקר בספרדית גלותית.

רק לאחר שעתיים של שיחה קולחת ונעימה וכשהערב כבר עטף אותם בשחור ואדום, הם הבינו שהגיע הזמן לעזוב את החוף.

היה קשה לה להתרומם אחרי כל שעות השכיבה והאלכוהול שהחל רק עתה להתפוגג מתוך דמה וגופה ופרדי מיהר לסייע לה להתייצב, לא לפני שהרים את מקלות הקביים שסייעו לו עצמו להתרומם מהכסא.

תמרה תהתה כיצד זה שרק עתה שמה לב לרגלו השמאלית החסרה מברכו ומטה וכיצד לא הרגישה בעובדה שרגלו הימנית היא רגל תותבת.  
היא מסרה לו את ידה ואפשרה לו לסייע לה להתייצב. הם הלכו כך, שני זרים, זה לצד זו, האחת מושלמת לכאורה, אך חסרו בה בתוכה כה הרבה והוא החצוי, השבור לכאורה, שהיה בו כל כך הרבה לחלוק ולהשלים לה.

רק מעטים מסביבם יכלו להבחין כיצד החסר שלה והחסר שלו עומדים להשלים אחד את השניה. ברי המזל, הבחינו בדיוק כמו פרדי ותמרה רק בחלקים שהיו קיימים בין שניהם ולא את החלקים החסרים.

 https://youtu.be/eAfyFTzZDMM

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר