יחסים

סליחה אני חסומה

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

מבקשת סליחה שעד עכשיו לא מצאתי את המילים הנכונות לכתוב. כן  איכשהו משהו בתוכי נאטם וקול קטן עלה ואמר לי: “בשביל מה…?”.

אז כן אני יודעת יש מי שקורא את מי שכתבתי ואפילו נהנה מזה. ואל תחשבו שלי זה לא חשוב. להיפך, זה נותן לי המון כוח.

לקראת יום כיפור הלכתי לחנות הספרים הקרובה לביתי לבחור ספר.

כן יש לי מן טקס כזה שביום כיפור אני מתחדשת במלאי ספרים חדש (כאילו שאין מספיק ספרים בבית הזה).

לא רחוק ממני עמד זוג שבחר גם הוא את אוסף הספרים שלו לתקופה הקרובה. האישה הצביעה על אחד הספרים ואמרה: “הנה הספר הזה נכתב על ידי הסופרת ההיא שכבר קראת”.

הבעל הציץ לכיוון הספר שבידה ואמר: “כן אפילו העטיפה דומה. עזבי בואי לא ניקח את זה”, הפטיר.

“למה?” שאלה האישה.

“כי זה מזכיר לי בית חרושת לכתיבה”.

איכשהו שאבתי נחמה מהמילים שלו. כן אני לא כותבת בבית חרושת למילים.

נכון שבחיי היום יום שלי אני כותבת והמון, מאמרים, פוסטים ומה לא?

ככותבת תוכן כתבתי על דברים שלא תאמינו שאפשר לכתוב עליהם חמש מאות ושש מאות מילה, ועדיין לא לשעמם את הקוראים שלכם.

אבל… כשזה מגיע לכתיבה עצמה, כשאני צריכה לכתוב את הספר שלי זה כבר סיפור אחר.

כדי שלא תחשבו שאני סתם מתבכיינת כאן הלכתי לחפש מקורות לסופרים שסבלו מבעיה דומה. והנה מה שמצאתי.

פרנץ קפקא הדגול סבל מרות מחסימת כתיבה. הוא אפילו העלה את הדברים על הכתב ביומנו. לדבריו, הוא ביכר את השינה על פני הכתיבה. כן, כן מסתבר שקפקא העדיף לנחור במקום לכתוב.

וירג’יניה וולף התוססת לעומתו סבלה ממחסום כתיבה שנבע מהתחושה שהיא פחות טובה ממה שכולם אמרו לה שהיא. אירוני משהו כשמסתבר שהאישה העוצמתית הזו שכתבה על נשים מורדות התהלכה בינינו עם בטחון עצמי ירוד.

אחרים נתנו כל מיני עצות איך להתמודד עם מחסומים כאלו. נורה אפרון המליצה ללכת לקנות זוג נעליים חדשות או משהו כזה (“כפרה”, רציתי להגיד לה, “הארון מתפוצץ עוד רגע. זה לא עובד”), ואילו כרמן מריה מרצ’אדו טענה שהקריאה היא הדרך הטובה ביותר למנוע את חסימת הכתיבה. בתכל”ס צודקת כי אם לא ממלאים את מיכל הדלק במשהו חדש, אז איך נוכל להמשיך לכתוב?

אז לכבוד השנה החדשה הנה כמה החלטות חשובות שקיבלתי על עצמי.

הראשונה, לחזור ולכתוב בבלוג שלי.

השנייה להעלות כאן את הספר החדש שלי שאני כותבת בימים אלה.

האמת, לא איכפת לי שתקראו אותו לפני כולם ותהנו ממנו, חברים, וכמובן שאשמח להערות והארות אם יש כאלו.

 

אז סליחה… סליחה שנעלמתי ונאלמתי, וסליחה שבירברתי כאן למי שלא ממש היתה לו סבלנות לעניין.

שנה טובה וגמר חתימה טובה !

 

אחת שנוסעת

אחת שנוסעת, הבלוג של: טליה פלד נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.

סיפורים נוספים של טליה פלד נתנאל

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר