עוד טיפה אחת

59fa411d7815e.jpg

נותרה עוד טיפה אחת בכוס היין שלי, מוזר, זה אפילו אותו סוג של יין שהעניק לי את האומץ להתיישב לידך בפעם הראשונה שמבטי נחת על פניך היפות לפני חצי שנה. אתה זוכר? בבר הוא ברחוב אבן גבירול בתל אביב, דיברנו קצת ומיהרת ללכת. לא הבנתי את זה אז, אבל היית שבור ואני הייתי שלמה מדי בשבילך.

נותרה עוד טיפה אחת של סבלנות בגוף הדרוך שלי שמחכה לשובך חזרה לתוך חיי, אחרי שהלכת והפעם בטענה שאתה צריך זמן כדי לחשוב על דברים. אני לעומתך כלל לא מאפשרת למחשבה שלי להחליט, הרי ממתי היא זו שמחליטה משהו, כשהלב שלי הוא זה ששולט בה ביד רמה?

נותרה עוד טיפה אחת על החלון, שטרם התייבשה מהגשם האחרון ששטף את העיר היפה שלנו, העיר שמחכה לשובך לא פחות ממני. זו אותה העיר שחיינו בה בנפרד במשך שלושים שנה עד היום שבו נפגשנו בפעם השניה במקרה, בתור בתוך בית הקפה.

גורל קראתי לזה אז, קיוויתי והאמת שלזמן מה גם הצלחתי לקבל אותך, עם החלקים השבורים שבך.

אגב, מאז שהלכת, לא הצלחתי להביא את עצמי להיכנס לבית הקפה הזה, למרות שעד שהכרתי אותך, הוא היה המועדף עליי. המומחיות שלהם בהכנת קרואסון השוקולד ששנינו כל כך אוהבים, היתה הסיבה שבגללה בכלל נפגשנו. הרגע שבו ויתרתי לך ואפשרתי לך לקבל את הקרואסון האחרון,  היה הרגע שהבנת מה אני יכולה להיות עבורך יום אחד.

נותרה עוד טיפה אחת שלא הספיקה להתייבש וכעת גולשת לאיטה מזווית העין שלי ונעצרת בשפתיים, מאפשרת לי לטעום את מליחותה יחד עם המרירות שנותרה. היא לא הטיפה הראשונה וסביר להניח שגם לא תהיה האחרונה שתנחת שם בכל פעם שמחשבותיי ינדדו לעבר הזיכרון של מראה גבך ההולך ומתרחק ממני לעבר האופק המעורפל של עתידנו.

לפעמים אני חושבת על כל הפעמים שעשיתי הכל כדי לקרב אותך ומבינה שלמרות כל מאמציי להשאיר אותך לצידי, אתה תמיד בחרת לתפוס ממני מרחק בטוח. אני יודעת שזה קשור להיא שהפסקנו לדבר עליה. אני יודעת שאתה מזמן החלטת שאחריה, אתה תשמור טוב יותר על לבך.    אני עדיין לא מבינה למה אתה חושב שיש לך צורך להמשיך ולהיזהר במקום כל כך בטוח כמו בתוך הלב שלי?

עם בואו של הגשם הראשון כמו נשטפת ממני למקום רחוק ונמוך בדיוק כמו כל הנחלים מסביבנו בדרכם לים הכחול והעמוק. ניסיתי להיאחז בך כמה שיכולתי, אבל שוב אפשרת לפחדים שלך לסחוף אותך למקום אחר – רחוק ממני.

זמן רב מדי הייתי עסוקה בהאשמות שווא נגד טיפות הגשם, הקור והרוחות העזות שנשאו אותך לכל מקום שבו אני לא נמצאת, אבל כעת שהטיפות האחרונות על לחיי כבר יבשו, אני יושבת וממתינה לך.

אם נותרה לי עוד טיפה אחת של מזל בחיים, אני מקווה שהיא תספיק כדי לגרום לך לשוב אליי במהרה.  אם וכאשר יגיע היום הזה, אני מקווה שתאסוף אותי בזרועותיך כמו שרק אתה יודע איך. תחבק אותי כל כך חזק עד שארגיש איך בעוד רגע העצמות שלי יישברו, בדיוק כפי שאני אוהבת את החיבוקים שלך.

בתוך תוכי אני מרגישה את זה. מרגישה שקרב היום בו אתה תשוב אליי והפעם כדי להישאר לתמיד. ביום הזה אאסוף את כל הטיפות החדשות ואמזג אותן לתוך מיכל אחד ועליו ארשום “והם חיו באושר ובעושר עד הסוף”.

 img196.imageshack.us קרדיט לתמונה

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר