יחסים

על עמלקים וצרות אחרות

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אבא שלי ז”ל ניסה להסביר לי פעם כשהייתי ילדה קטנה את המוטיב היהודי על רגל אחת: “תמיד יש איזה עמלק שמתנכל לנו, אנחנו נאבקים בו, מנצחים ובסוף יושבים לאכול ארוחה טובה”. הוא היה ממשיך אלמלא אמא שלי נעצה בו מבט נוזף בנוסח “צידקי, תפסיק לקלקל את הילדים”. אבל אם חושבים על זה הוא די צדק בסך הכל כי תמיד יש לנו עמלק תורן בקנה.

כן רק לפני שבועיים ישבנו וקראנו בהגדה של פסח. שם המצרים היו העמלק התורן שאחרי ארבעים שנה של עבודת פרך לא ממש אהבו את העובדה שהחלטנו לקחת את הרגליים ולהסתלק משם, אז הם רדפו אחרינו מתוך תקוה שנטבע בים. לצערם זה לא קרה כי אלוהים החליט לפתוח עבורנו את ים סוף.

אבל, באותה הגדה ממש אנחנו מזכירים את עמלק שניסה אפילו להזיק לנו יותר מהם. למה? כי עמלק ממש, אבל ממש רצה לעשות זאת באופן מתוכנן, ולא הוא לא כיוון שמישהו ישאר בחיים לספר על כך. אז מה הפלא שהמן כמו היטלר, יימח שמו וזיכרו, נחשבים למי שהם מזרע עמלק. אותה תוכנית מרושעת, כוללנית וחסרת פשרות. ואל תתבלבלו היטלר לא כיוון להרוג רק את יהודי אירופה. כי הכי מסוכנת היא הסיטואציה שבה כמה עמלקים חוברים יחד. קחו לדוגמה את המופתי הירושלמי, חאג’ אמין אל חוסייני שבשנת 1937 ברח מפני הבריטים לזרועותיו של השלטון הפרו נאצי בעירק. שם בעידודו של היטלר החל להסית את ההמון מעל גלי האתר, מה שהביא לפרוץ ה”פרהוד”, הטבח שבוצע ביהודים, כשהמהומות הללו חרגו מגבולותיה של בגדד והגיעו גם לערים אחרות בעירק. בינינו כמעט הצליח לו רק שהבריטים כבשו את עירק מהר יותר ממה שתוכנן. אז בני משפחתי ניצלו לכאורה מהתוכנית הזדונית הזו. האומנם? לא בדיוק, סבא שלי כמעט איבד את מאור עיניו אחרי שהמון מוסת רדף אחריו והיכה אותו.

לפני יותר משלושים שנה נסעתי עם בן זוגי לעיר ניס שבצרפת. ירדנו מהרכבת מנומנמים ומעוכים אחרי לילה מסוייט בו התווכחנו את השותפים שלנו לתא השינה ברכבת על סגירת החלון. מצאנו מלון זול, שילמנו עבור שתי לילות והלכנו לישון ממוטטים. למחרת, כבר היינו מאוששים ונסענו לטייל מחוץ לעיר למונטה קרלו השכנה, חזרנו למלון ולתדהמתנו סירב בעל המלון לתת לנו להיכנס לחדר ששילמנו עבורו בטענה שלא שילמנו. בן זוגי התעקש שהוא שילם עבור שני לילות מראש, אך פשוט בשל הלחץ שהיה בדלפק הקבלה ביקש מאשתו של בעל המלון לשמור עבורנו את הקבלה למועד מאוחר יותר. בעל המלון התעקש שלא שילמנו ופרץ ויכוח מר בינינו. לבסוף, איים בן זוגי שהוא הולך לפנות למשטרה ובמקביל הבטיח לבעל המלון שאני אעמוד בפתח המלון עד שישוב עם השוטר, ואזהיר תיירים פוטנציאלים שלא להיכנס למלון. אין לי מושג אם היו אלו הטונים הסוערים, או אולי האיום החד משמעי שלנו להביא את המשטרה, שגרמו לאשת בעל המלון לבוא בסערה מן המטבח ולצעוק על בעלה שאכן שילמנו ושהיא עדיין לא הנפיקה לנו קבלה. כמובן שדרשנו את הקבלה במיידי, ובעל המלון תוך שהוא כותב אותה סינן מבין שיניו כמה משפטים בצרפתית שאפילו אני עם הידע המועט שלי בשפה הזו הצלחתי להבין: “יהודים מלוכלכים… חבל שהיטלר לא סיים את המלאכה”.

אתם מבינים? בינינו לא משנה איך קוראים להם – יוונים, רומאים, בבלים, אשורים, צלבנים, נאצים או איראנים לכולם יש את אותה תוכנית בראש. ולא, ממש לא איכפת להם אם אנחנו אוכלים את הגפילטע פיש שלנו חריף או מתוק, או פשוט סתם נהנים מחריימה טובה. ועוד פחות מזה מעניין את הסבתא שלהם למי הצבענו בבחירות, ומה אנחנו עושים בחיים. בתכל”ס בשבילם כולנו יהודים. והתוכנית… או התוכנית תופסת לגבי כולנו. ולכן גם אם אין לכם בני משפחה שנספו בשואה, זה ממש לא משנה כי הכאב הזה הוא בסופו של דבר של כולנו. הגורל היה אמור להיות גורלנו. ולכן יש כאן כאב אחד לעם אחד.

אחת שנוסעת

אחת שנוסעת, הבלוג של: טליה פלד נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.

סיפורים נוספים של טליה פלד נתנאל

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר