פגישה עיוורת

בצעירותי (אוי,זה נשמע זקן כזה…) נפגשתי כמה וכמה פעמים לפגישות עיוורות. חלקן היו נחמדות ועל חלקן עדיף שלא אספר. ואולם, הפעם הראשונה שבה נפגשתי לפגישה עיוורת היתה גורלית ביותר ובהמשך תבינו למה.

סוף שנות ה-80 ואני חיילת בדרום הארץ. עוסקת בתקשורת כשמגיעה שיחת טלפון מבחור שחיפש מישהי.

הוא היה חצוף מעט ואני, פולניה  לא נשארתי חייבת . לאחר דין ודברים קבענו לשוחח שוב. ושוחחנו, אוהו כמה שוחחנו. ימים ולילות שוחחנו וצחקנו והכרנו אחד את השניה. היה ברור שיש שם משהו.

קבענו להיפגש בת”א.החלטתי להגיע לבושה במדים. גם כי הם הלמו אותי וגם הנסיעה חינם לא?

מגוהצת ומסודרת הגעתי לת”א, קניתי אודם וורוד חדש אותו מרחתי על שפתיי בעדינות וחיכיתי.

איפה? בתחנה המרכזית הישנה ליד הקופות. כן,כן. פעם היו קובעים שם פגישות.

אלה היו ימים של טרום אייפונים ורשתות חברתיות ולא ראיתיו עד שהוא הגיע מולי וחייך.

סקירה מהירה שלי עליו מלמעלה למטה הבהירה לי שיש מקום לשיפור הלבוש אבל החום, החיוך שקרנו ממנו עשו את שלהם.

יד ביד התחלנו לטייל  בת”א. עוצרים לשתות,לאכול,להתחבק ולהתנשק.

הערב ירד. היינו צריכים לנסוע איש איש לביתו ולעירו אבל לא הצלחנו להיפרד וכך העברנו את הלילה בחוף הים, מדברים, צוחקים,מנמנמים זה בחיק זו ובעיקר מרגישים שיש פה משהו עמוק.

נפרדנו לדרכינו בבוקר כשהוא משאיר לי מתנה ליום ההולדת ושנינו הבנו שיש אהבה באוויר.

אבל זו היתה הפגישה האחרונה. מכל מיני סיבות לא נפגשנו יותר ולא שוחחנו.

ולמה כתבתי בהתחלה שהפגישה הזו היתה גורלית עבורי ?

כעבור כ- 6 שנים צלצול טלפון. מיד זיהיתי את הקול מעבר לקו.

כן, זה היה הוא מאותה פגישה עיוורת וראשונה.

שוב קבענו להיפגש בת”א.

ומאז לא ניפרדנו והוא היום בעלי ואבי ילדיי.

עם הגורל לא מתעסקים!

אביגייל פולק כהן

הבלוג של: אביגייל פולק כהן

אהבה היא בסיס החיים המילים חודרות אל הנפש הנתינה ממלאת את הלב והאוכל מענג את החיך. מאמינה בכל אלה ומשלבת ביניהם.

סיפורים נוספים של אביגייל פולק כהן

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר