פירורים

5a4f954f4a9d3.png

“האם אתה אדם שמסתפק בפירורים או אדם שראוי לסטייק עסיסי בחייו?” אני שואלת אותו וזוכה להרמת גבה.

“אממ.. סטייק מן הסתם” הוא עונה לי ומשחרר אוויר עצור מרוב תסכול.

“אז למה אתה מסתפק בפירורים שהיא משאירה לך?” לפי המבט בפניו,הוא סוף סוף מחבר את המטאפורה שמתארת הכי נכון את חייו בחודשים האחרונים.

אני רואה שהוא מנסה להתגונן, אבל אני לא אאפשר לו את הפתח לכך שוב.

“מספיק נועם, תזכור עם מי אתה מדבר, אין מישהי שיודעת יותר טוב ממני, איך לחיות מהפירורים שגבר השאיר לה במשך זמן רב מדי. אני יכולה להגיש את הדוקטורט שלי בנושא הזה לכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ולזכות לתהילת עולם עליו”. נועם מחייך ומהנהן לעברי.

“אתה זוכר את הסיפורים שלי?  הרי ראית את אינספור ההודעות המבלבלות שלו, את הדרך שבה הביע רצון להיות איתי, אבל עשה הכל כדי לברוח בו זמנית.” אני אומרת ומחזיקה דמעה אחת תחת אזהרה שמא תעז לצאת מגבולות העין לעבר גבעות הלחי הרכות והמזמינות כל כך.

“את רוצה לבכות עכשיו, נכון?” נועם שואל, אני מהנהנת ורק ליתר בטחון אני מניחה אצבע אחת קרוב לדמעה, כמו אדם שמנסה לסתום בעזרת אצבעו חור בסכר.

“אני מעדיפה שלא וכי מה זה יעזור? מה תעזור עוד דמעה אחת למצבי? האם זה יחזיר אותו אליי? יגרום לטיפש הזה להבין שהוא מפסיד אולי את הדבר הכי טוב שהיקום הביא לפתחו? הוא כבר הפסיד פעם אחת משהו טוב בחייו. הוא כנראה מאלה שרק יודעים להפסיד ולא מנסים ללמוד איך אפשר גם לנצח.” אני אומרת ונאנחת.

“מתוקה שלי, מה יהיה אתנו? מתי נלמד לוותר עליהם? אני על שלי ואת על שלך?” נועם מניד את ראשו לצדדים ואוסף אותי לחיבוק חם וחברי.

“אנחנו המסתפקים בפירורים ממש פאתטיים נכון?!” אני חצי קובעת, חצי שואלת.

“לחלוטין פאתטיים” נועם אומר וצחוק בלתי נשלט יוצא משנינו בו זמנית.

“אתה חושב שיום אחד נזכה ליהנות מסטייק טוב כמו שמגיע לנו?” אני לוחשת באוזנו ועוצמת את עיניי, מעלה בפעם המי יודע כמה, את דמותו של זה שמתעקש לבלבל את עצמו ובעיקר אותי.

הלב שלי כל כך סגור בגללו, שאני שוקלת להפסיק להיפגש עם גברים אחרים רק כדי לא לפגוע בהם. מה הסיכוי של הסטייק הכי טוב מול הפירורים האלה ששום שואב, סמרטוט או מטאטא לא הצליח להעלים אותם ממני?

“כמה עוד פעמים נאלץ לשלוף את התשובה השחוקה שלנו, זו שאנחנו מתנצלים בעזרתה בבוקר שאחרי, על כך שהלב שלנו שייך לאדם אחר, אדם שיודע זאת ואינו משחרר אותנו למרות שביקשנו אינספור פעמים?” אני שואלת מתוך החשכה שבעיניי העצומות.

אחיזתו בתוך החיבוק מתהדקת על מותניי ואני מקווה שפעם אחת הוא לא ישחרר אותי ונישאר כאן עד שנמצא תשובה אחת טובה, את התשובה הכי טובה שלנו. התשובה שתביא סוף דבר ותאפשר לנו התחלות חדשות, יפות וטובות יותר עבורנו. התחלות נטולות פירורים ומלאות בסטייקים עסיסיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר