פסק זמן

 

כתבתי מעל מאה בלוגים ואני עדיין זוכרת את רוב מה שכתבתי, כי הם נכתבו חלקם מדמעות, חלקם מחיוכים וחלקם מתובנות של התבוננות פנימה והחוצה. כשבאתי לכתוב על פסק זמן ומשמעותו בעיניי נזכרתי שכתבתי פעם על הפוגה ולרגע עבר בי חשש שמא אני חוזרת על עצמי, משהו שלא קורה לי כאן בבלוג ובכלל בכתיבה שלי.

אבל אז קראתי והבנתי את ההבדל העיקרי בין ההפוגה שכתבתי עליה לפסק זמן עבורי. שם ההפוגה היתה מיועדת למנוחה ורגיעה ואילו הפסק זמן שאני כותבת עליו כאן מסביר למה יש צורך בניתוק, לקיחת מרחק מתוך מטרה להתבונן מרחוק על דברים, לקבל נקודת מבט חדשה.

יש רגעים בחיים שמכינים אותך לקחת פסק זמן כזה ויש כאלה שנכפים עליך בן רגע, מחלה, מוות של קרוב, שינוי מהותי בחיים, לידה או משבר גיל אמצע החיים.

מלבד מחלה, תודה לאל, חוויתי את כולם והאמת לא ממש היה לי פנאי לקחת פסק זמן, להיפך אלו היו תקופות שרצתי בהם בספרינט ואני בקושי זוכרת חלקים נרחבים מהם מרוב שהסרט הנע רץ במהירות כפולה.

ואז מגיעים רגעים בחיים כמו קורונה, מלחמה וכדומה שמשאירים אותך בבית, לבד לפעמים, אפילו בחגים, עם המחשבות ועם הספקות ואין מי שיסיח את הדעת ויבלבל אותך. זה רק אתה עם המחשבות הקודחות שמנקרות שם בנשמה ודורשים ממך לספק לעצמך תשובות שרק אתה יכול לספק אותם.

הרחובות שקטים, החדשות חוזרות על עצמם ואפילו למסכות ולבומים אתה מסתגל, אבל יש מחשבות שאתה לא יכול להסתגל אליהם והם אלה שיותר מפחידים אותך ממחלות ובומים ואפילו יותר מהמוות עצמו.

הפחד להפסיד. אין משהו יותר מפחיד בעיניי בעולם מלהפסיד את הדבר שאתה הכי רוצה, צריך, זה שהכי השקעת בו והכי בנית עליו.

זה לא כמו להפסיד בתחרות או מקום עבודה שיש להם תחליף, זה אשכרה להפסיד את הנשמה שלך ולזה אף אחד לא מכין אותך בעולם הזה. לא ההורים שלך, לא החברים שלך, לא המורים שלך ולא המנטורים הכי מעניינים שהקשבת לפודקסט שלהם.

אז אתה מתלבט ובודק וחופר עמוק בתוכך ומחפש מה הדרך הנכונה ביותר לא להפסיד. ואז בדיוק בנקודה הזו שאתה מבין שזה בכלל לא בידיים שלך ולא משנה מה אתה תעשה וכמה אתה שווה, אתה עומד להפסיד – זה הזמן לקחת פסק זמן.

זה הזמן להיערך מחדש, לנווט מחדש את מסלול ההמראה החדש שלך, לחיות בשלום עם האפשרות שאתה עומד להפסיד, לנשום, לנשום עוד קצת ואז לעצור.

אז עצרתי, עצרתי את הזמן ולמרות שהחיים המשיכו מסביבי ולכולם זה נראה כאילו אני באותה נקודת זמן יחד איתם, זה רק לכאורה. אני עדיין תקועה בנקודה מסוימת, אני שם יותר מכאן, אני תקועה במקודם יותר מאשר העכשיו ואני לא זזה עד שאני לא ארגיש שהרגליים שלי מוכנות לזוז שוב לעבר המטרה.

אני יודעת מהי המטרה שלי, מה המטרה של כולם – להיות מאושרים. אין מטרה נעלה יותר מזו והיא המצרך הכי יקר בשוק מאז ומעולם, יותר מנפט וכל יהלום גולמי שנמצא בטבע.

אז אני בפסק זמן קצת כפוי מהפייסבוק וקצת כפוי מהזוגיות, אבל בפסק זמן מהסביבה, זה לא בכפייה, זה לגמרי מרצון שלי.

אני לא רוצה להפסיד את האושר שלי, עבדתי קשה כדי להגיע לנקודה הזו, אז אם צריך לצאת לפסק זמן מהכל כדי לשמור או אפילו להשיג אותו, אני אעשה זאת. אני אעצור את הזמן מלכת בעזרת כוח המחשבה שלי ואני אשב על הספסל ואביט טוב טוב ואחשוב אפילו עוד יותר טוב. אני לא אתן לאף אחד לשבת לידי על הספסל עד שארגיש שאני יכולה שוב להתרומם על שתי רגליים חזקות ולחזור למרוץ החיים.

אז אם נעלמתי לקצת, אל תדאגו, אני שניה רודפת אחרי האושר שלי וכבר חוזרת…

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר