צליל מכוון

59b22aa07383e.png

מוסיקה היתה כמו אהבה טהורה עבורה, תמיד שם, תמיד מלטפת, מחבקת ומנחמת. היא מצאה שיר לכל מאורע בחייה וכך גם היתה עושה עם חבריה, שולחת להם שירים שיעלו את מצב רוחם, ינחמו אותם כשלבם נשבר או סתם כדי לשתף אותם בשיר חדש ששמעה ואפילו ישן שנזכרה בו.

היה בהם, בשירים האלה את תמצית חייה וכל אחד מהם נשא זכרון שנצרב במיוחד למאורע כזה או אחר בחייה.

היא לא יכלה לשער, שגם על עתידה שיר אחד יצליח להשפיע באופן כה חזק ומיוחד, אבל זה קרה דווקא באותו יום חורפי וגשום בו עמדה מתחת לסככה, מחכה לגשם הזלעפות שיסתיים. היא לא הצליחה להבין איך הצליחה ביום גשום כל כך לשכוח בעבודה את המטריה הסגולה שלה וכעת כשהיתה כבר בחצי הדרך הביתה, השיג אותה הגשם החזק והכריח אותה להישאר שם מתחת לסככה.

אט אט, עוד ועוד אנשים הצטרפו ונעמדו מתחת לסככה ההיא ששימשה להם גם, מחסה והגנה מהמים הקרירים שצלפו על מעיליהם.

האוזניות כבר היו עמוק באוזניה עם רשימת השירים השבועית שבחרה לעצמה וסיפקה לה מקור לנחמה אמיתית ברגעים כאלה. היא נשענה לאחור על קיר הבטון הקר ועצמה את עיניה, מתמסרת לקצב של השיר, לקולם הענוג של הזמרים ולבסים שחדרו לתוך ורידיה.

החלק הקדמי של רגלה רקעה בהתאם ואצבעות ידה הימנית שהיתה מונחת על הקיר טופפו על הקיר בהתאם לקצב. אי אפשר לטעות, היא היתה שקועה עמוק בתוך השיר.

השיר שהתחלף היה כעת מהקצביים יותר ולא היתה לו משמעות לאירוע מיוחד בעברה או בהווה, פשוט שיר טוב שהיה אחראי למצב הרוח טוב שלה כרגע, גם במצבה הנוכחי.

חיכוך של מגע בכתף שלה גרם לה לפקוח את עיניה ולהסיט את מבטה לצדה הימני. גבר כבן גילה נשען לידה על הקיר ובאוזניו אוזניות דומות לאלו שלה. הוא היה שקוע כל כולו במוסיקה שלו, באותו אופן שבו היא הייתה. הם היו כמו שני מכורים לאותו סם, נעולים כל אחד בתוך העולם הזה ששאב אותם אליו והפריד ביניהם לבין שאר העולם.

הוא לא יכול היה שלא להבחין שהיא סוקרת את פניו שבהחלט נעמו לה עם כל המאפיינים שהיא אוהבת בגבר, אף חזק וישר, עצמות לחיים בולטות קצת ועיניים גדולות שהבחינה בצבען הבהיר.

חיוך קל עלה על שפתיו ואילו היא נותרה קפואה ונבוכה מהמבטים הבוחנים מדי שלה לעבר גבר זר ולא כמו במקום בילוי, שם זה יותר מקובל. המילים בשיר שנשמעו ברקע באוזניה עלו לפתע להכרה שלה… האם זה ייתכן? האם היא קיבלה מסר ברור לפעולה מעולם הצלילים, המילים והלחנים לגבי מה שהתרחש ברגעים האלה?

היא ניסתה להקשיב להמשך המשפטים בשיר ולהנחיות שעלו ממנו, היא חזרה אחרי המילים של השיר ללא קול ואז היא ראתה לפתע כי שפתיו זזות, הוא דיבר אליה, אבל היא לא שמעה מה הוא מנסה לומר לה והיא גם לא היתה מסוגלת להניע את זרועותיה כדי להסיר את האוזניות ולשמוע את המילים שיוצאות לו מהפה. למרות כל זאת היא היתה בטוחה שהוא חזר על בדיוק אותן מילים שהשיר שמנגן באוזניה אמרו. היא החליטה לא להביט לצדדים ולהתעלם מהעובדה שהם עומדים באמצע הרחוב בין אנשים.

היא התרוממה מהקיר ונעמדה מולו ובלי לחשוב יותר מדי, היא ליקקה את שפתיה, רכנה לעברו והדביקה לו נשיקה חזקה וארוכה על שפתיו. לא נולד הגבר שיוותר על הזדמנות נפלאה כזו לקבל נשיקה מבחורה צעירה ויפה וכמובן שהוא מיד שיתף פעולה עמה ואף העמיק את הנשיקה ומהר מאד הנשיקה הפכה לנשיקה מהסוג שמערבת לשונות, שיניים והרבה רוק.

רק כאשר האוויר הרגיש חסר לשניהם, הם התנתקו באותה מהירות שהיא התנפלה עליו. הוא שלף אוזניה אחת מהאוזן שלה ושאל “וואו, לא שאני מתלונן, אבל לכבוד מה זכיתי בנשיקה הלוהטת הזו?”

היא הביטה בו בהלם וענתה לו “כי אמרת תנשקי זר, כמו בשיר שהיה לי לפני רגע.”

הוא התלבט איך לומר לה את צמד המילים הבאות, אבל החליט לומר את האמת “אמרתי תנקי את השיער, יש לך כאן לכלכוך מוזר ומטריד” הוא שלח יד לשיערה ומשך ממקום ספציפי את מה שנתקע בו בעקשנות, משהו שנראה כמו סוכריית טופי.

מובכת וחסרת מילים היא אפשרה לו לגעת בשיערה ולמשוך לאט את כל הטופי. היא ידעה שזו תוצאה של אחד הילדים השובבים מהגן שבו היא עובדת.  ברגע שהרימה סוף סוף את עיניה מהרצפה, מבטה נתקל בזוג עיניו הבוחנות אותה עם חיוך ובעיקר את העובדה שהם נותרו שם מתחת לסככה לבד והגשם פסק סוף סוף.

“תודה” היא אמרה לו ברעד והתכוננה לברוח מהר ככל יכולתה מהמצב המביך שנפלה לתוכו.

“רגע חכי לי” הוא הדביק מהר מאד את צעדיה וצעד לצידה לכיוון הליכתה.

“לא הספיקה לך נשיקה אחת?” היא גערה לעברו, מנסה להדחיק את הזכרון הצורב של המצב הלא נעים שכרגע יצאה ממנו.

“האמת שממש לא” הוא הפתיע אותה בתשובתו.

הם המשיכו את שאר הדרך עד לדירתה בשקט מביך שרק המוסיקה שבקעה לתוך אוזניהם הצליחה לרכך אותה. אצבעות ידיהם השלובות זו בזו, היוו הפתעה גדולה לכך שמוסיקה יכולה לחבר בין שני אנשים זרים שדקות קודם התנשקו כאילו היו זוג.

 

https://youtu.be/wzZWXrlDj-A

 

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר