צניחה חופשית

58d95afc980e6.jpg

אני עולה למטוס, המצנח על הגב, מדריך הצניחה מרגיע אותי שלא אפחד. אני לא מפחדת. רציתי לעשות את זה כבר המון זמן. טסים. למטה ים כחול, מטעי בננות ופרדסים. הכל כ”כ יפה, שלו ורגוע מלמעלה. האור האדום נדלק. זה הסימן שלי. המדריך מסמן לי עוד לא לקפוץ, אבל אני לא שמה לב אליו וקופצת…

קרן שמש מעירה אותי, למה? למה דווקא עכשיו במתח…מה קרה לי כשקפצתי? המצנח לא נפתח? המדריך לא היה איתי? הייתה תקלה במטוס? רוח חזקה משכה אותי? לעולם לא אדע.

מנסה להירדם שוב ולחזור אל החלום שלי…אי אפשר הוא נגוז ונעלם…בוקר.

צריך לקום. בעצם למה צריך לקום? נורא מוקדם אולי אפשר להישאר במיטה? אני אצלצל לעבודה. אודיע שהיום אני ממש לא יכולה להגיע. אדחה כל דבר שמתוכנן לי להיום. לא, לא אתנצל, פשוט אהיה עם עצמי.

מה, לא מגיע לי?! ובעצם למה מגיע לי? מה אני איזה ליידי מפונקת שיכולה להרשות לעצמה יום בטלה. כשאלפי אנשים אינם עובדים, המצב הכלכלי של המשק על הפנים, המצב הביטחוני רעוע ואני רוצה יום חופש…

באמת תתבגרי, איספי את עצמך, מקלחת נעימה, קפה מהביל חתיכת עוגה ויאללה, לעבודה.

אני מתיישבת במיטה ומנסה בכל כוחי לברר מה בעצם הוביל אותי לחשוב שמגיע לי יום חופש…ואז נזכרתי, ככה מאחור הזדחלה לה הידיעה…היום התבגרתי בשנה!!! יש לי היום יומולדת. אני כבר בת… טוב מה זה חשוב בת כמה אני. העיקר הוא שמגיע לי היום יום חופשי ולא בחסד, בזכות!!!

מה אעשה לכבודי היום? אולי שופינג היסטרי??? או איזו ארוחת שחיתות טובה במסעדה החדשה שם על שפת הים…או…אולי מישהו יעשה משהו בשבילי???  הלו…את לבד. שכחת? את לבד. אין “מישהו” שיעשה משהו עבורך…אין זר ענק שנמצא בדרכו אליך ממחזר אלמוני…אין שיחת “מזל טוב” מאף אחד…את עושה היום דברים לעצמך ובעצמך…

האמת היא שתמיד היה לי חלום שלא גיליתי אותו לאף אחד, משהו שתמיד רציתי לעשות. אולי זה באמת היום המתאים לעשות אותו.

אני קמה, לובשת איזה ג’ינס וחולצה…איפור מינימאלי, סניקרס…מכינה לי קפה, העיתון מחכה ליד הדלת, השמש חודרת מבעד לתריס הסגור למחצה, אני מסתכלת על העציצים שלי, “צריך להשקות אותם” חולפת מחשבה…והאבק שם על המדפים…מזמן לא קראתי איזה ספר טוב, אולי אקנה לי את עמוס עוז החדש, אולי איזה ספר שירה…

רגע, לא החלטתי שהיום אני הולכת להגשים חלום??? נכון מאוד. לשתות מהר את הקפה, לא לרחוץ את הכוס עכשיו, הכל יכול לחכות עד שאגשים לי את החלום. התיק, המשקפיים, מפתחות האוטו, יוצאת, נועלת…אני מרגישה ששכחתי משהו…עומדת רגע ליד הדלת…מה זה היה??? הפלאפון…אוף המכשיר החמקמק הזה אני תמיד שוכחת אותו ליד המיטה.

פותחת את הדלת, ניגשת לחדר השינה, בהזדמנות הזו אפשר גם לסדר קצת את המיטה…לוקחת את המכשיר (אולי מישהו בכל זאת יתקשר להגיד מזל טוב). חוזרת לכניסה, נועלת את הדלת. הכל נמצא איתי אפשר לנסוע. יורדת לאוטו. הוא איננו. מה זאת אומרת הוא איננו??? הוא ממש לא נמצא במקום שאני חושבת שהחניתי אותו אתמול בערב…

מסתכלת במעלה הרחוב הקטן, האוטו לא שם… מתיישבת על הגדר ומנסה להיזכר מה עשיתי אתו אתמול בערב… חזרתי מהעבודה מוקדם, למה בעצם חזרתי מוקדם? יצאתי לבלות אתמול?… קניות? סרט? חברות? משימות? מטלות, מוסך? “מוסך????” מה פתאום מוסך…מה בגלל שהוא מתחיל ב”מ”? אולי לא בגלל זה…אולי בגלל שאתמול נתקע לי האוטו ויצאתי מוקדם מהעבודה ונסעתי בקושי למוסך והמוסכניק שלי אמר לי לבוא היום לבדוק מה קורה…

הבעיה היא, שהיום אני ממש לא יכולה. היום אני רוצה להגשים חלום. היום הוא יום הולדתי, לא, ממש לא משנה בת כמה אני, מה שמשנה הוא שאני חייבת את האוטו מוכן ומזומן כדי שאוכל להגיע ו…טוב כמה זמן צריך לחכות? שעה שעתיים? לא נורא אני יכולה לעמוד במשימה.

בינתיים אלך לקנות איזה ספר או איזו חולצה…מתי לבוא ב 10:00? מתאים לי נורא. יצאתי מהמוסך, קצת עצובה על דחיית החלום בשעתיים תמימות…הלכתי קצת לכיוון המרכז. מהרהרת לי בשנים שעברו, בזמן שחלף…בחלומות, אוי כמה חלומות היו לי שלא התגשמו בסופו של דבר, כמה פנטזיות, רצונות, חשקים…ככל שחולפות השנים החלומות האלה דוהים, נדחקים לפינות מלאות אבק… נעלמים ובמקומם עולים ופורצים חלומות חדשים, נשגבים, רחוקים. ככל שאני מנסה להתקרב אליהם הם מתרחקים…בורחים לי תחת היד, מתחמקים. אני את החלום של היום חייבת להגשים…

לא נסעתי לטיול הגדול בסין, למרות שתכננתי אותו לפרטי פרטים…לא נורא. לא עמדתי באמצע מגרש כדורגל בתחילת משחק הגמר ושרתי את ה”תקווה”…לא נורא…לא קידמו אותי להיות מנהלת השיווק הבלעדית של החברה המתחרה…לא נורא…לא התנשקתי עם החתיך ההוא מהמשרד ממול, למרות שהוא מאוד רצה, למרות שאני מאוד רציתי – בסוף זה לא קרה…לא נורא!!! את הקפיצה הזו אני עושה!!! ולא אכפת לי אם אתם חושבים שזה טיפשי וילדותי או מסוכן, או מתגרה בגורל…את זה אני עושה!

10:00. האוטו מוכן. נוסעת מהמוסך, מסתבכת בפניות, מחפשת את הדרך שתוציא אותי אל הכביש שמוביל אל המושב הקטן ליד הים…לעצור…מה קרה? עשר בבוקר כבר אין פקקי תנועה. אין אנשים שממהרים לעבודה…מה קרה??? מחסום. ידעתי!!!

לא אני לא מתייאשת אני אגיע לשם. לוחצת על גלגל”צ…אין דיווחי תנועה הכל זורם ואין שום עיכוב או בעיה…רק אני כבר רבע שעה על קוצים…במחסום לעבר מימוש החלום…המכונית שלפני פתאום מתקדמת ואני אחריה מנופפת לשלום לשוטר החביב במחסום…זהו אני בדרך…מוסיקה טובה, רוח נעימה, דרך יפה, אני מתקרבת אל המקום שבו אפשר לעשות את הקפיצה הגדולה…שער צהוב מקדם את פני ושלט צהוב עוד יותר מכריז על מבצע חד פעמי רק להשבוע, רק להיום, קפיצה אל החלום…

מחנה את המכונית. לוקחת את התיק וניגשת למשרד הקטן. “כן?” שואלת בחורה קטנה, היום זה יומההולדת שלי, אני מסבירה, ויש לי חלום, החלטתי לממש אותו היום, לקחתי במיוחד חופש מהעבודה…אני כאן מה עושים??? “מזל טוב” הקטנה מברכת…” אין שום בעיה נשמח לממש לך את החלום הזה…אבל תגידי, זה החלום שלך??? זה הכל??? תמיד חשבתי שחלומות הם גדולים מהחיים, כאלה שרק כשממש זקנים מממשים…”

אני לא נעלבת, מה היא מבינה היא עוד ילדה קטנה…”חלומות” אני מסבירה לה, “לא משנה מה גודלם, מה שיפה בהם היא העובדה שהם חלום של מישהו… ועכשיו אם תואילי לקדם את מימוש החלום “הקטן” שלי…אודה לך מאוד”.

למשרד הקטן נכנס מדריך הצניחה… (בהחלט חלום רטוב של כל צונחת מתחילה..) אנחנו עושים הכרות קצרה ומיד הוא מסביר על החוקים ואיך להתחבר ומה לעשות “אם” ואיפה אפשר להתלבש ומתי מתחילים…

ואז בא הרגע, אני לובשת את הסרבל, הכובע המצחיק, המשקפיים, הוא מתקין לי על הגב את המצנח…מחבר את הקרסים והמושכות…נותן עוד הסבר קצר ועולים למטוס…מלמעלה הכל נראה שלו ושקט ובטוח, הים הכחול, מבהיק למולי, מטעי הבננות, הפרדסים…המתרחצים כמעט ולא נראים…האור האדום נדלק, הוא מסמן לי עם היד להמתין…אור ירוק ואנחנו קופצים…

 תודה לחני שפר זיכרה לברכה,  על הציור המקסים

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר