קרח ואש

5a3d0c1abc95c.gif

אני עם גברים סיימתי” אני צורחת בחדרי וזורקת את הטלפון הנייד שלי על הספה בלי לחשוב על העובדה שיש סיכוי סביר שהוא יקפוץ ממנה ישירות לעבר הרצפה. אני נוחתת על המיטה ומספיקה לשמוע את קול ניפוץ הזכוכית שלא מאחר להגיע. אני מעבירה את מבטי לעבר המכשיר המתכתי וכעת בעל הזכוכית המנופצת, שבגללו הכל התחיל.

החתול שלי “סקיי” מביט בי בהבנה ומגיע להתכרבל בין רגליי על המיטה, מחפש לעצמו נחמה ומעניק לי בחזרה על הדרך גם בלי להתכוון.

“חוץ ממך סקיי, אתה הזכר היחידי שאני לא סיימתי איתו” אני מלטפת את הפרווה הג’ינג’ית שלו ומביטה לעבר החלון שקרח הצטבר עליו עד שכמעט ולא ניתן לראות דרכו את הרחוב הסואן.

אני מתעלמת מהצפצופים שהמכשיר המתכתי מנסה נואשות להפיק כדי שאתייחס אליו ובעיקר לזה שנמצא שם בצד השני ויוצר אותם.

“מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי” אני צועקת לכיוון המכשיר וטומנת את ראשי ודמעותיי לתוך הכרית שלי, בזמן שאני מחבקת אותה. סקיי מתייאש ממני אחרי כמה דקות של התעלמות ועוזב את החדר.

אני מנסה להירדם, אך לשווא. אני כבר יודעת שזה הולך להיות אחד מהלילות הלבנים האלה שלא ייצא מהם שום דבר טוב ויסתיימו בנסיון לפצות את עצמי בהרבה שוקולד וגלידה שאצטרך לעבוד מאד קשה אחר כך כדי להיפטר מהם.

השלט של הטלויזיה מלא באבק ואני מעיפה ממנו בנשיפה אחת את האבק שהצטבר עליו מחוסר ענין שלי בכל מה שמשודר במלבן השחור הזה.

תכנית אחת מצליחה למשוך את תשומת לבי, אולי בגלל שאני מרגישה שהיא מתארת את מצבי הכי טוב כעת. אני מביטה בכבאים בארצות הברית נלחמים בסוגי השרפות השונים ובטראומות שפצעו את נפשם במהלך מילוי תפקידם.

“את האש שתמיס את ליבי בכל פעם שהקרח סביבו ישוב ויצטבר. אני זקוק לך, אבל מצד שני אני יודע שאת תמיסי את כולי אם תתקרבי יותר מדי” הוא אומר בקולו הקפוא של איש הקרח, הגבוה והיפה שלה.

“אני חייבת פעם אחת להרגיש אותך כמו שצריך. אני כולי אש והניצוצות שלי כבר עפות לכל הכיוונים.” היא לוחשת ומפזרת חום מסביבו. הוא מנסה להתרחק ברגע שהוא מבחין בקרחונים העדינים בגופו מתחילים לנזול.

“לא אל תתקרבי אליי יותר, זה מסוכן לי” הוא צועק, אבל היא לא מצליחה לשמוע אותו או פשוט מסרבת.

“אל תברח ממני, אני זקוקה לך שתרגיע אותי ותקרר את הלהבות השורפות שלי. אני יודעת שאני מסתכנת בכך שאתה עלול גם לכבות אותי, אבל קיים בי צורך להעניק לך חלק מהאש שבי” היא זועקת אליו בנואשות.

“בוקר טוב לצופים שלנו והיום נעסוק במגוון נושאים בתוכנית היומית שלנו” אני מתעוררת לתוכנית הבוקר ומבינה שנרדמתי מול הטלוויזיה.

אני מכבה את הטלויזיה ומתחילה להרהר בחלום שהתעוררתי ממנו ומנסה לנתח אותו לעצמי.

אני מגחכת לעצמי איך מתכנית על כיבוי אש הגעתי לחלום המשונה הזה שמתאר באופן מדויק את מצבי עם ליאור.

האש שבוערת בי מאיימת על הקור שהוא עוטף את עצמו בו. משחק של חום וקור בינינו מושך אותי ואת האש שבי אל הקור שלו. כל אחד מאתנו זקוק רק למעט ממה שיש לשני להעניק, אבל אני זקוקה ליותר מזה, להרבה יותר מזה ומגיע לי יותר.

התסכול שנרדמתי איתו הצליח להתפוגג יחד עם הערפל שאפף את חלון חדרי. שמש שקרית חיממה את הזכוכית מספיק כדי שאוכל להסתכל למטה לרחוב, לראות את האנשים שבאים והולכים, להביט לחיים בעיניים ולהבין שהם ימשיכו כך או כך.

אני רק צריכה לקבל החלטה שהקרחון שלי מתאים יותר לחיים באנטרקטיקה מאשר לצידי. אני צריכה למצוא את כבאי האש האישי שלי, כך שבכל פעם שאזדקק לכך שירגיע את התפרצויות האש שלי, הוא יידע איך לשמור על האש שלי שתמשיך לבעור מצד אחד, אבל באופן שלא תשרוף גם אותי תוך כדי.

אני מרימה את הטלפון הנייד שלי ומצליחה לכתוב לו למרות הזכוכית המנופצת, שמתאימה ללב שלי באופן מושלם כרגע. אני מקלידה לו במהירות ומחביאה את הטלפון במגירה נעולה כדי שלא אתחרט.

“אני משחררת אותך. אני זקוקה למישהו אחר שלא ישחק עם הלב שלי יותר ובשבילך זה GAME OVER “.  

 

 

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר