רוח רפאים

5b5b4f191a4c6.jpg

כבר זמן מה שאתה כמו רוח רפאים, נוכח אבל לא באמת נמצא שם בחיים שלי ובטח שלא איתי במיטה. האמת, גם כשהיית שם לתקופה קצרה לא באמת נתת לי לגעת בך עד הסוף. ברגע שהתחלתי להרים ידיים לגביך, התחלתי לחפש לגעת בנשמות חיות אחרות שנשמו גם ככה בעורפי . הם ביקשו אותי לעצמם, בדיוק כפי שבהתחלה, כשחיית לכמה רגעים איתי, ביקשת אתה אותי לעצמך.

בכל פעם שחשבתי, שהנה אני מרגישה אותך קרוב אליי, התבדיתי ומיד רצתי להתנחם שוב בזרועותיהם המושטות של אחרים. רובם טובים יותר ממך, אבל עדיין הם לא אתה וזו לא שאלה של טוב או רע, או נכון ולא נכון – זו שאלה של מה שהלב שלי בחר לעצמו מזמן ולא מוכן לשחרר לטובת עצמו.

אני יודעת שהפתרון היחיד הוא לעקור את הלב שלי ולהטביע אותו יחד איתך בים הכי עמוק , במים הכי עמוקים, והכי רחוק ממני.

היו כמה פעמים בהם התחלתי לצעוד לכיוון הזה – לים הכי רחוק ועמוק, עד שהבטתי לאחור וראיתי את צל דמותך מהבהבת מולי, מתגרה בי, מציקה לי, קוראת לי מרחוק.

כמו רוח רפאים אתה ממשיך לרדוף אותי, עם העיניים הרעבות שלך אליי, המילים שלך שמחפשות את דרכן אליי כדי לפלוש לתוכי ולגעת בי, כרגיל רק ממרחק בטוח.

אתה מגן על עצמך מפניי או אולי בכלל מפניך, אין לי תשובה לזה ומה שחשוב כאן היא התוצאה- שוב אני שוכבת באלכסון במיטה הגדולה שמזמינה אותך בלי מילים, מתעוררת, מתייאשת, מתייסרת ושוב מתעוררת כמו מעגל קסמים מזדיין.

אני נעה איתך בין תשוקה לדחייה, בין אהבה לשנאה בלי קו דק שמפריד ביניהם, כי ככה אני כשאני אוהבת,  זה עד הסוף, בדיוק כמו שאני כשאני שונאת ולשנוא אותך זו אפשרות שכלל לא קיימת.

זכרונות מתוקים על זיונים חזקים, מלאים בתשוקה כשהפכנו את האסור למותר ואת הרע לטוב, הם כולם שמורים להם עמוק בתודעה ולא מניחים לי להשאיר אותם בארכיון מעופש.

במוח שלי אתה עדיין שם רוכן עליי באוויר הפתוח, מסמן אותי בכל האיברים המוצנעים למען אחרים שיראו ומותיר אחריך ועליי את זכריותך החמימה. כמה אתה מרוצה מעצמך שכל פעם מחדש אתה מצליח להשתחל לחלומות הכי כמוסים שלי ולתודעה שלי בכל בוקר ובכל לילה כל החודשים האלה?

באופן פרדוקסאלי, ככל שהתקדמנו מהטבע לעבר בית מסודר, כך המין הפך לפראי פחות, מבוית מדי, מרגש פחות, פעמים בהם ביקשת את שתיקתי יותר מאשר את המילים שחיברו בינינו בהתחלה.

הגוף שלי מסרב לשכוח ולהדחיק זכרונות של מילים ורגעים ראשונים ואחרונים בהם נישקת אותי באופן קצוב, רק כדי לענות אותי ושל נגיעות שהיו שמורות רק לאוהבים, אלא שהפכנו ליותר זרים עם כל יום שעבר.

להזדיין כמו זרים, לגעת רק מתוך תאוות בשרים, להשאיר רגשות מחוץ לזירת ההאבקות שלו, להכל כמעט הסכמתי וגם אז זה לא הספיק לך. עד שלא גנבת לי את הלב לא נרגעת ועכשיו רוח הרפאים שלך ממשיכה להפעיל לי אותו כמו משלט רחוק אוניברסלי.

אתה שם ומדי פעם מגיח לכאן, בודק את הדופק שלי, זה שבין רגליי בעיקר, מוודא שאני עדיין פועמת ורטובה שם למענך בכל עת שרק תרצה, כמו מכשף שהטיל עליי קללה שלא ניתנת להסרה.

כל מיטה שהחלפתי גנבה ממני וממך חתיכה וגם כשכעסת עליי זה לא הפריע לך לשמור על המרחק הבטוח שלך, למען משהו שכבר מזמן לא קיים עבורך ולמען כלום אחד גדול שהומצא כדי להגן עליך מפני הדבר שהיית יכול לקבל ומנעת שוב ושוב מעצמך.

חשבתי שהגברים האחרים בחיי ישמשו כמגרשי שדים ויבריחו את רוח הרפאים הפרטית שלי, אלא שאתה כאן כדי להישאר ולרדוף אותי, את גופי ובעיקר את ליבי, ואין לך כוונה לעזוב בקרוב, נכון?

השאלה היחידה שנשאלת היא האם יהיה לזה סוף? האם יהיה לזה התחלה?

 

 

כותבת בכחול

הבלוג של: כותבת בכחול

כותבת בכחול כותבת את הפנטזיות ואת המציאות של תשוקות חייה מהרגע שפקחה את עיניה מחדש.

סיפורים נוספים של כותבת בכחול

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר