רעבה

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

גשם ראשון ניקר על החלון ורוח קרה העבירה צמרמורת בגופה של יעל. היא ניגשה לארון הבגדים ושלפה מהמדף העליון סריג קל אפור. “כך יותר טוב” אמרה לעצמה והגיפה את התריס. יש לה ערב שלם להעביר והיא לבד. חמישי בערב והיא מוצפת רחמים עצמיים. היא לא זכרה מתי הייתה הפעם האחרונה שנרדמה סופרת נשימות של מישהו אחר. לא זכרה את ההרגשה של רעד משתוקק ואורגזמה משתוללת, זו שמעיפה את ראשה וגופה. הפעם הקודמת הייתה סקס מאולץ ומיותר עם האקס. ערב שיכרות שהסתיים בהודעה לא מחושבת ובסקס מהיר ואפור.
היא הרגישה התכווצות מוכרת קטנה, כמעט לא מורגשת ועברה על כל האופציות שיכולות להרוות תאוותה המצטברת זו שמורדמת בדרך כלל, נשכחת בלהט קריירה עמוסה וחברות. אין אופציות! היא לקחה את הטלפון ונכנסה לאחת האפליקציות כשהיא כותבת בפרופיל “רעבה” עם קריצה והחלה לדפדף בים של גברים.
אחד תפס את תשומת ליבה: שחום, גובה בינוני, רזה אבל רחב בכתפיים, חיוך כובש, שמח, אמיתי, שיער חום לא מסודר שמכסה את המצח וזיפי זקן שחתמו את העסקה. היא אוהבת זיפים. אוהבת את החיכוך שלהם על עורה העדין. היא שלחה לו הודעה: “רק שבע בערב וכל העולם חשוך” כתבה. “תהי לי הזדמנות להאיר לך אותו” הוא ענה בבנאליות קלילה. “בוא” ענתה וסימסה כתובת. “אני רעב, אפשר לחטוף אצלך משהו בבית או לעצור בדרך?”. “בוא, אני אכין” היא ענתה בלי שיהיה לה איכפת על הדחיפות הנואשת שאולי ייצגה. היא החליטה להישאר בבגדים הנוחים של הבית שהייתה בהם ולקחה איתה את היין למטבח, מחסלת אותו וחושבת מה להכין מהר וקל. לא ממש אכפת לה מתחכום. היא תכין את הקציצות של סבתא שלה. תמיד טעימות ומנחמות: תפוח אדמה, גזר, בצל וביצים. היא החלה לקלף ודפיקה נשמעה בדלת.
הוא היה בדיוק כמו בתמונה ועכשיו גם נוסף לו ריח גברי משכר ותנועות קלילות. הוא משך אותה עוד לפני שנסגרה הדלת לנשיקה קלה על השפתיים והשהה אותה כמה שניות בלי לחדור בלשונו. היא נשמה אותו ורצתה להיבלע. “אז מה את מכינה?” הוא שיחרר בקלילות והלך למטבח. “תני לי לעזור.” “אתה יכול לגרד ירקות ואני אכין את הטחינה”. הוא אחז במגרדת והיא הבחינה בוורידים שבלטו על זרועות שחומות והרגישה רטיבות בין ירכיה, סימן לתשוקה שלא טיפלו בה זמן רב. הוא הרים עיניים חומות וחייך “בואי לפה” אמר והיא התקרבה, מרגישה מטופשת כשהבינה שלקחה את קערת הטחינה איתה. “רוצה לטעום?” שאלה. “כן, אותך” ענה הפעם ולא חייך. היא טבלה אצבע והגישה לו למציצה ארוכה. הוא הכניס את כולה ומצץ מציצות קצובות והיא הרגישה זרמים שדוחפים נוזלים רטובים מתוכה.
“אני אמשיך מפה, את תורידי בגדים ותהיי לידי” היא היססה, לא בטוחה מה לעשות. הוא בינתיים החל להכין את הבלילה. מה כבר יכול להיות, חשבה והתפשטה. נשארת רק בתחתונים, חושפת שדיים לבנים עם פטמות שהתכהו והתקשו מציפייה. “תזהרי מהשמן” אמר ברצינות מוזרה כשהחל במלאכת הטיגון, מתעלם מהעירום וגורם לה להרגיש נבוכה. “תכניסי אצבע ותני לי לטעום” אמר פתאום כשהוא הופך קציצה זהובה. היא עצמה עיניים והכניסה שתי אצבעות בין הרגליים, מוציאה אותן רטובות ומגישה לו בפעם השנייה הערב למציצה. הוא ליקק את הרטיבות וקבע “את מוכנה, תסתובבי”.
היא הסתובבה כשהמחשבות על כירבול אהבה של חורף נוטשות אותה והצימאון לכיבוש קדום כוחני ממלא אותה. הוא הפשיל את התחתונים עד לברכיה וכופף אותה קלות לכיוונו של השיש הקר כשהוא חופן שד אחד וחודר אליה עם אצבע ארוכה. היא החניקה גניחה של עונג והוא נצמד אליה ולחש: “תבקשי עוד אצבע”. “עוד” אמרה. הוא הכניס שתיים והחל לקדוח בה. “קחי, תטעמי את עצמך” דרש והכניס לה את האצבעות לתוך הפה. היא מצצה באגרסיביות את אצבעותיו עד שמשך אותן וסובב אותה לנשיקה עמוקה, לא עוזב את שפתיה כשהוא חופן את פלחי ישבנה מאחור ומעסה אותם. “אני צריכה אותך בפנים”. השתחררה מהנשיקה והחלה להוריד לו את הג’ינס, חושפת הזדקרותו של איבר קשה, מוכן וחם. הוא סובב אותה שוב לכיוון השיש וכופף. “חכי ככה ופסקי רגליים, יש לי עבודה.” פקד והוריד קציצות מהמחבת, כיבה את הגז וחזר אליה. “טעים” שמעה אותו אומר בטרם דחק עצמו בתוכה במהירות, שומע אותה גונחת ונושמת. ואז יצא והחזיר את אצבעותיו. היא התמסרה לעונג והתמכרה לדפיקות שהפכו מהירות וחזקות יותר ויותר עד שצעקה כשהיא משפריצה עליו מים מתוקים. הוא הוציא את האצבעות והמשיך את האורגזמה עם איברו הנפוח מתשוקה. היא גמרה שוב הפעם איתו כשהיא כמעט מתמוטטת על הרצפה. הוא הניח לה לצנוח בעדינות וירד איתה מחובק. “איך את”? שאל כשהוא מלטף את שיערה. “רעבה” היא ענתה בחיוך.
מתכון: 😊
2 תפוחי אדמה
גזר
בצל
2 כפות פירורי לחם
פלפל מלח
ביצים
לגרד ירקות, לערבב עם ביצים ופירורי לחם, לתבל ולטגן.
(תמונה מאתר PIXBAY)

silvi

כותבת על חיים, הבלוג של: סילביה ברזני

אישה, אמא, כותבת ועדיין חושבת על גיבורת ילדותי, אן שרלי שהעניקה לי את הרעיון להפוך פנטזיות לסיפורים. הגשמתי חלום והוצאתי ספר ביכורים "הסיפור שלי עליך" והבלוג יהיה לי בית ופורקן לכאבים, יצרים ושאר חלומות. דימיון, קצת מציאות והרבה חיים. אפשר למצוא את הספר שלי "הסיפור שלי עליך" באתר אינדיבוק, עברית וביבוקס. ואפשר לרכוש עותק מודפס דרכי 💜

סיפורים נוספים של סילביה ברזני

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

הינך מעל גיל 18?

ליצירת קשר

ליצירת קשר