שרדתי אותך

59c66578887bb.jpg

שרדתי לב שבור כדי לספר על כך ולשתף בזה רק את חבריי הטובים ביותר. מבחינתי ומבחינת כולם, היית אמור להיות האחד – האחד שיחטוף מקרבי את לבי ולא יחזיר אותו לעולם ובטח שלא במצב שבור, מרוסק ומבחינתי בלתי ניתן לתיקון.

היית שם ברגעים הכי קשים של חיי, הרמת אותי מהעפר, משכת אותי מהחושך אל תוך האור ואל קן האהבה שבנינו לעצמנו, לבנה אחר לבנה. את חומת המגן שבנינו כדי להגן על האהבה שלנו, זו שלא היתה אמורה להיסדק לעולם, מישהי הצליחה וזה אפילו לא דרש ממנה יותר מדי.

עמדתי שם באותו יום גשום והבטתי בלבנים נופלות אחת אחרי השניה וכשמבטי ירד לריצפה, זיהיתי בין טיפות המים ושברי הלבנים, גם את הרסיסים של ליבי, מדממים, צובעים בארגמן חזק את כל המדרכה, מלכלכים את נעלי העקב שנעלתי במיוחד ליום המיוחד שלך.

זוג ידיים ענוגות שלא היו שייכות לי, עטפו את הצוואר שחשבתי שיהיה שייך לעד רק לי. הלחי שהודבקו עליה אלפי נשיקות משפתיי בשנתיים האחרונות, טומאה בשפתיים זרות.

מאה שישים ושלושה ימים עברו מאז אותו יום ויומיים אחר כך כבר התפרק הקן, נאסף הלב מהמדרכה לתוך קופסת קרח כדי לעבור השתלה מחדש בתוך בית החזה שלי. אמרו לי לשמור עליו, שיום אחד הוא יימסר לאחר, מישהו אחר שיידע לשמור עליו לנצח. מאה שישים ושלושה ימים לא האמנתי לאיש שיש לי סיבה טובה לשמור על הלב שלי.

ביום המאה שישים וארבעה משהו קרה. אולי זה היה החום שהשפיע עליי ואולי העובדה שהשמש סנוורה את עיניי כך שלא צפיתי את זה מגיע. החץ של השמנמן עם התלתלים הצליח לפגוע בי במקום הכי לא צפוי מבחינתי ובעיתוי הכי מפתיע, אבל אף אחד לא שאל אותי מתי, איך ועם מי להתאהב, לא בפעם הראשונה וכך קרה גם הפעם.

הוא לא היה דומה לך ובכל זאת הוא הצליח לכבוש הר אחד קטן ופנוי ששכן בתוכי ונקבר מתחת להררי הטישו ספוגי הדמעות, הררי גביעי הגלידה שניסו להכניע את הדקירות בבטני והררי השקרים שלי לחבריי, על כך שלא בדקתי כל חמש דקות אם אתה מחובר בפרטי ומה חדש אצלך בפרופיל של הפייסבוק.

במשך כל הימים העמדתי פני גיבורה ושורדת, מספרת כיצד ליבי הולך ומתאחה מדי יום ואיך הזמן שעובר באמת מצליח להתגבר על הכאב הבלתי נסבל ולהיאבק בשדים שהתעוררו בתוכי.

משהו השתנה ביום המאה שישים וארבעה ומאז לא הייתי צריכה להעמיד פנים יותר, לשקר לאחרים ובעיקר לא לעצמי. התעוררתי סוף סוף בבוקר הזה נמרצת ושמחה, בדרכי לעבודה לא הזלתי אף לא דמעה כשעברתי עם האוטובוס ברחוב שבו אתה גר ופניי נמרחו בצבעי מלחמת האהבה כפי שנהגתי לפני כן.

כן, אני שרדתי אותך, את אהבתך שנגמרה עבורי, את הלב שלי שנשבר ומתאחה כל יום קצת בידיים אחרות משלך ואת הכאב ששבר אותי ומאז הוכנע מתחת להררי אהבה חדשה.

 

https://youtu.be/74aOxH4R5Ow

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר