שתים-עשרה המשואות

כפי שידוע לכם, כל שנה מדליקים משואות. השנה, לראשונה, ידליקו הוריה של שירה בנקי ז”ל שנהרגה בנסיבות טרגיות במצעד הגאווה. הייתי רוצה לתת לעוד אנשים שאני מעריך, אוהב, ומאוד מכבד את פועלם. במעמד חגיגי זה – לאחר שנפרדנו לשלום מהמסכות (ואל תחזרו, מניאקים!), אני רוצה לחזור להיזכר באנשים שבאמת פעלו ועשו דברים. חלקם מתו, חלקם עוד בחיים, וחלקם נכנסו לחיי בסערה ולא ממש מתכוונים לעזוב את הלב שלי.

בניגוד לפעם הקודמת, הפעם תהיינה רק שתי כוכבות טלנובלות. את הראשונה כבר תמצאו במקום ה12. כרגיל, השאת המשואות היא בסדר רנדומלי מלבד המשואה הראשונה.

 

משואה 12 – הילדה (שרה) ברנרד ז”ל

הילדה ברנרד ב2006 בתור לורנסה המרשעת של “קוראים לזה אהבה”.

את הילדה אנחנו מכירים היטב בישראל. המבוגרים מכירים אותה בתור לוקרסיה המרושעת של “אנטונלה”, לורנסה העוד יותר מרושעת של “קוראים לזה אהבה”, והצעירים יכירו אותה בתור כרמן מורן המרושעת של “קטנטנות”, סבתן טובת הלב של דלפינה, פלורנסיה ומה שמה, וכמובן הילדה אקוסטה, המורה להיסטוריה של “המורדים”.

כמו שהשם שלה רומז – היא יהודייה, ולאחרונה הלכה לעולמה בגיל 101 לאחר ששיחקה שנים ארוכות בטלנובלות, סדרות ובתאטרון. במותה הותירה מאחוריה בת אחת ונין אחד. העולם יזכור אותה תמיד. היא גם ה”סבתא” הטלנובלית האחרונה מבין שלוש – מריה רוסה גאז’ו (רוסליה, “פנינה שחורה”), ולידיה למיסון (אנחליקה, “בובה פראית”).

 

משואה 11 – שירה איסקוב

הטרגדיה שלה ידועה לכולנו היטב. מאוד קשה לדמיין את עצמנו בסיטואציה כואבת שכזו. אך שירה יצאה למלחמה גדולה על חייה. ולא רק זה, היא גם יצאה למלחמה על הבן שלה. על החירות של עצמה. על הכוח הנפשי שלה. וכמובן – העובדה שהיא יכולה כעת לשמוח. בזכותה הכנסת קידמה תיקון לחוק חשוב במיוחד – מי שנטל חיים של מישהו בעת שהיה אפוטרופוס לילד – לא יוכל להיות אפוטרופוס שלו ולהיות חלק בחייו. מטרת החוק היא למנוע מההורה שביצע מעשה אלימות או עבירות מין כלפי ילדיו להמשיך להיות אחראי עליו. למרבה הצער, ההורה אשר ביצע מעשה מגונה או שאנס את ילדיו – עדיין ימשיך להיות הורה פעיל אף על פי שהוא בכלא. אומנם החוק הזה תוקן אבל יש עוד דרך ארוכה עד שגם על הורה שאנס או ביצע מעשה מגונה בילדיו לא יוכל להיות אפוטרופוס. כך או אחרת  – בתמיכה של כולנו, שירה איסקוב זכתה להתחלה חדשה ומגיע לה להשיא משואה.

 

משואה 10 – אליס אוזמן

Processed with VSCO with c1 preset

אני בספק ששמעתם על וובטון או טאפאס. בשניהם אפשר לקרוא קומיקס אונליין של יוצרים מוכשרים ומעניינים להפליא. כולל BL – boys love. אליס אוזמן מפרסמת כבר לא יודע כמה זמן אבל הרבה מאוד זמן את הקומיקס המפורסם Heartstopper שגם קיבל תרגום עברי בהוצאת כנרת זמורה ביתן – ונקרא בפשטות “עוצר נשימה”. אליס בקומיקס שלה גורמת לנו לצלול לעולמם של ניק וצ’ארלי ולהתרגש אפילו כשהעלילה לא מאוד דרמטית (והיא הופכת להיות דרמטית מאוד בספרים 3-4.) והיא מצליחה מאוד לדבר לבני נוער, מבוגרים ומה שביניהם. אני לא יודע אם הקומיקס המתורגם מצליח בארץ – אבל עצם העובדה שהתמכרתי לספרים וקניתי את ארבעת הספרים באנגלית ואת שני הראשונים בעברית (והשלישי יצטרף לשם ברגע שאראה שהוא זמין בחנויות.) בקיצור – אליס אוזמן ממש מוכשרת וממש העבירה לי זמן לא רע באינטרנט.

 

משואה 9 – בן שפייר, ערוץ היוטיוב Gamey, והדיסקורד של Gamey.

לערוץ גיימי

כתובת הערוץ של גיימי ביוטיוב.

אני גיימר (מזוייף, אבל למי אכפת). בזכות הצעה של בן, רכשתי את הסוויץ’ שהפך לאהבת חיי ולדבר שהציל אותי מלהשתגע בין הסגרים של הקורונה הארורה. בן הבין את החשיבות של הנגישות וכרגע, נכון לשורות אלו – הוא משתדל להנגיש ולתרגם בעבורי חלקים מהסרטונים גם לאחר פרישתו של אביה מהערוץ. בן מקשיב לקהילה שלו, משתדל לעשות מה שהרוב קובע, אבל בסופו של דבר – לא לחינם קיבלתי את הכינוי הנצחי דודה פולנייה (שהתקצר בדיסקורד ל… ובכן. דודה.) והרגשתי כמעט מיד בבית. לא אכתוב כאן שמות של אנשים שנמצאים בדיסקורד אבל שתדעו לכם – להתכתב עם נערים שהם כמעט חצי מגילך, לדון על דברים ולהרגיש שווה בשווה – זה דבר שמאוד נדיר למצוא בקהילות של הגיימינג כיום.

 

משואה 8 – מיכאל אפרמיין. כלומר, ג’ואנה ראס. כלומר, קיפי. כלומר…… עזבו. הם כולם אותו אדם.

אומנם טיפה התרחקנו כי אני גר בירושלים והוא גר אי שם בתל אביב, אבל זה לא אומר שאני לא עוקב באהבה גדולה אחריו. הוא בחור שמפיץ הרבה מאוד שמחה והוא צודק לגבי מסרים חברתיים הנוגעים לדימוי גוף. ובלי קשר, הוא אדם נפלא. והוא אימץ זהות דראג ממש מקסימה ומתוקה בשם ג’ואנה ראס. אף על פי קשיי השמיעה שלי, אני מצליח לקלוט גם בדמות הדראג שלו את השמחה ואת הכיף שגלום בדראג. ואני רוצה מאוד מאוד שג’ואנה ראס תרים קצת את טקס המשואה. צריך קצת שמחה במקום המזורגג הזה.

 

משואה 7 – מאירה ברנע גולדברג.

כן, עוד סופרת ברשימה, אבל בניגוד לאליס אוזמן – זאת משתמשת במילים ובדף הפייסבוק שלה כדי לסחוף אחריה מבוגרים והילדים פשוט מתחננים לעוד קצת מה”מה זה השטויות האלה?!?!??!” של גברת בלום – הלא היא המרשעת הראשית של “כראמל”. אני כרגע רק בספר השני אז אין לי מושג מה קורה בעלילות של החתול המצחיק והמתגלגל הזה. למי שבכלל לא מעודכן  – נזכיר שמדובר בחתול עם כוחות מיוחדים שגר באחוזה ענקית. לאחוזה מגיעים שלושה אחים שירשו את הטבעות המיוחדות של דוד ג’רום וכל אחד מהאחים יורש משהו מיוחד. לא נחליא אותכם בפרטים. אז למה מאירה? כשמה כן הוא – היא מאירה את הפיד שלי כל הזמן בתגובות נורא מעניינות ופרטים מהחיים שלה ושל אבישי, הבן המגניב שלה.

משואה 6 – אלמה (שם בדוי).

Photo by Petrebels on Unsplash

אלמה היא לא דמות ציבורית. היא לא מישהו שאתם מכירים ביום יום. היא חברה טובה שלי. והיא מיוחדת במינה. היא יכולה להיות מאוד בלתי צפויה אבל כבר למדתי להבין אותה. ואני מרגיש שהלוואי שהיו אנשים שהיו מבינים עוד יותר. קשה לי להסביר את אלמה מבלי לפרט יותר מדי, אבל תאמינו לי – אלמה היא אישה חזקה מאוד שראויה להרבה אושר, עשרות בובות חמודות שנקנו “בטעות”, ובעיקר – שלווה.

משואה 5 – תמר גור. או ליתר דיוק, קבוצת ההמלצות שלה – “המלצות אמיתיות על ספרים”.

אני נמצא במעט מאוד קבוצות של ספרים. בין היתר מכיוון שרוב רובן הגדול מקדשות את האירוטיקה כז’אנר מוביל ואני קצת מאסתי מהאירוטיקה. אין לי בעיה עם אירוטיקה, הבעיה היא כשזה ממש מהולל ולא אמיתי בעיניי. כאן נכנס לתמונה הקבוצה של תמר – המלצות אמיתיות על ספרים. בהנהלה אחת של אישה אחת, תמר מצליחה ברגישות לעשות עבודה גדולה, להכיל את כל האנשים שמאכלסים את הקבוצה, ולרכז את כל הספרים שיוצאים. רק בחודש מאי יוני יש איזה 154 עמודים שלמים בגוגל דוקס רק על הנושא הזה, שתדעו לכם.

 

משואה 4 – לסלי נילסן ז”ל.

כן, הדור הישן יזכור אותו בתור פרנק דרבין המאוד לא יציב מסדרת הסרטים המפורסמת “האקדח מת מצחוק” (שגם אחר כך הולידו הרבה סרטים ש”מתו מצחוק”….) אבל האקדח הפך את לסלי נילסן לאחד שצוחקים אתו – או עליו. בעיקר על הבדיחות המאוד שנונות. אז מה אם אחד מכוכבי המשנה של הסרט הוא רוצח, ובסרט השלישי שיחקה כוכבת סרטים ארוטיים….. זה לא גוזל מ”האקדח” ולא מלסלי את הכבוד הראוי לו.

 

משואה 3 – קירבי

כן, אני יודע. נשמע מוזר. אבל קירבי החזיר לי את התשוקה לשחק בפלטפורמה, שזה הז’אנר הראשי שלי. במשחק Kirby and the forgotten Land קירבי נשאב לחור שחור שמכונה ורטקס, ועליו להציל את כל הוואדל דיי שנלכדו בידי המרושע הראשי של המשחק. לא אפרט יותר מדי מי ומה, כי גם ככה העלילה לא קיימת, אבל הכפר שמפתחים הוואדלים, האתגרים המשונים כדי להשיג “כוכב נדיר”, והשדרוגים לבונוסים של קירבי עושים את המשחק לחמוד, כייפי, מתוק, צבעוני – והעיקר – מנחם. מחמם לב. מה שתרצו.

 

משואה 2 – פטריסיה פלאמר וסוסאנה קמפוס ז”ל.

Archivo Nicolás Di Luca

הבטחתי שלא יהיו יותר משני שחקני טלנובלות. שיקרתי. אלו שלוש שחקניות. את הראשונה פגשנו במקום 12. כאן דחפתי את פטריסיה וסוסאנה ביחד מסיבה אחת ויחידה – שלושתן שיחקו ביחד ב3 טלנובלות שהגיעו לישראל ועוד טלנובלה אחת שלא הגיעה למחוזותינו. ראשית הדרך ב”אנה המתוקה” ששודרה בערוץ 3 – פלאמר גילמה סוג של ברווזון מכוער שממלאת אחרי פיה של אמה המרשעת שאותה גילמה קמפוס. שנה אחר כך פלאמר כתבה טלנובלה מוצלחת בשם “המלאכים אינם בוכים” בה הסיפור היה אחר לחלוטין – קמפוס גילמה אסירה שנכנסה לכלא על פשע שלא ביצעה הודות לאמו של אהובה, והעובדה שהבת שלה (פלאמר כמובן) נמסרה למשפחה אחרת מבלי לדעת שהיא אינה בת ביולוגית. בין לבין השתיים שיחקו גם בטלקומדיה בשם “גברות ללא גברים” – סדרה על ארבע נשים בגיל המתקדם שחיות בבית אחד. ההופעה האחרונה של קמפוס הייתה בטלנובלה “מיליידי” לצד גבריאל קוראדו, אוסבלדו לאפורט, פלורנסיה ראגי וחורחה ד’אליה. לצערנו, היא נפטרה מסרטן במוח. פלאמר עדיין חיה אם כי פחות מופיעה בטלנובלות ויותר מתמקדת בתאטרון ומיני סדרות. הטלנובלה האחרונה שלה הייתה “לה לאונה” עם פאבלו אצ’ארי וננסי דופלה – שלא הגיעה לארץ, כמו דרכה בשנים האחרונים של ערוץ ויוה להתעלם מכל מה שלא יפה ולשדר רק סדרות עם חתיכים.

 

משואה 1 – ריימן.

בשנת 1995 מישל אנסל ממציא משחק וידאו פלטפורמה חדשנית – והמשחק הופך להצלחה עד כדי כך שהופקו לו מספר משחקי המשך כשהאחרון בהם – Rayman legends – יצא ב2013. ריימן הוא יצור חסר גפיים אשר חי לו בעולם חסר שם – ונאלץ לצאת להציל אלקטונים קטנים שנכלאו על ידי מיסטר דארק הרשע. ריימן גם היה זה שפחות או יותר הכניס אותי לעולם הזה של משחקי המחשב ולכן הוא מקבל את המקום הראשון שהיה לי ברור שיקבל. יוביסופט, אגב, די מתעלמת בשיטתיות מריימן כבר שנים ארוכות ואפילו מישל אנסל עזב את יוביסופט. נודע לנו שכן היה אמור להיות ריימן 4 אבל זה כבר לא יקרה.

 

זהו, נתראה עוד 5 שנים. או משהו.

תמונה ראשית – Photo by Mike Labrum on Unsplash

nirdelanochegmail-com

מלאכים אינם בוכים, הבלוג של: ניר בן סימון

שלום רב. בבלוג הזה יהיו סיפורים קצרים. עליי אני יכול לספר רק דבר אחד - שאני משוגע חרמן בן 34. אה, ואני גיי. תתמודדו עם זה.

סיפורים נוספים של ניר בן סימון

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר