בפרדס

הרדיו דלוק חלונות פתוחים והראש שלי בהרהורים של אהבה מול צורך.
הלב שלי הולם ברעש שמחריש את אוזני, רעש שמטלטל אותי. זמזומים של רצון גדול מול חוסר.
תשוקה מול ציפייה.
“יש לי רק חלום
לקנות לך יהלום”
המילים בוקעות מהרדיו ואני מתחייכת לעצמי וחושבת בקול, “אולי זה מה שאתה רוצה, לקנות לי יהלום?”
ואני, אני בסכה רוצה אותך, את השליטה שלך בי, בדרך המיוחדת שלך.
רוצה להרגיש אותך קרוב קרוב, גם כשאתה רחוק.
אני נבהלת מרעש של אופנוע קרוב קרוב.
בזוית עיני אני רואה אופנוען נצמד לי חלון
נוסע בקצב שלי, כבעבור כדקה אני מבינה שזה מכוון ואני מעיפה מבט בוחן במראה הצדדית
רואה עיניים מוכרות מחייכות.
הלב מתחיל בדהרה כאילו הוא במירוץ סוסים.
לפתע אתה מתקדם טיפה ומסמן לי עם בתזוזות הקסדה וגם קצת עם האופנוע לרדת מהכביש.
אני מאטה יורדת לשוליים אחריך אל תוך הפרדס שנמצא לאורך הכביש.
ממש במרכזו אתה עוצר, יורד מהאופנוע ופותח לי את דלת הרכב “צאי.” מושך אותי אלייך
ומצמיד את השפתיים שלך לשלי בעצמה שלא מוכרת לי, יונק, נושך, ואז מחבק חזק,
כאילו שמעת והרגשת כל מה שאני חושבת בדרך, כשאני לבד עם המוסיקה.
הפרדס שומם אין נפש חיה
“הוא תכף יגיע לכאן, קראתי לו,” אתה לוחש לי. “ועד שהוא מגיע, את לא אומרת מילה, רק עושה מה שאני אומר לך”
אתה סוגר את דלת הרכב אוחז בידי ומוליך אותי אחריך לעומק הפרדס, רק אז אני מבחינה בתיק שעל גבך, ומבינה שהולכת להיות חגיגה בין עצי הקלמטינות.
אתה לוקח את הצעיף שלי וקושר בו את עיני.
מפשיט אותי משאיר אותי בחזיה בלבד. עם כל בגד שיורד אני שומעת את גניחת שביעות הרצון שלך.
אני מנסה לגעת בך, אתה אוסף את ידי לאחור וקושר אותם בחבל שהוצאת מהתיק.
“אני כאן, לא עוזב אותך, לא משאיר אותך לאף אחד אחר חוץ מלי ולו” אני שומעת את החיוך בקול שלך
והידיים שלך לא מניחות לי לרגע, עברות לי על כל הגוף, נעצרות על הישבן המורעב שלי, “התחת שלך מזמן לא סומן על ידי, והפעם זה ישאר לאורך זמן,” אתה מעביר את הקיין על פלחי הישבן שלי ואז במרכזם, ממשיך אתו לכוס הנוזל שלי ואז מניח לי אותו בין השפתיים, ” תטעמי אותך, תלקקי את הגעגוע והתשוקה שלך”.
אתה מתיר את ידי, מקרב אותי אל אחד העצים ואז כורך את ידי סביב אותו עץ וקושר אותך כך שאשאר מחבקת עם העץ.
“עכשיו תספרי איתי, הקיין ינחת עלייך עד שהוא יגיע” אתה אומר קרוב לאוזני כשהאצבעות שלך בתוך הכוס שלי, נכנסות ויוצאות נכנסות אתה מוציא אותן ואני שומעת אותך מוצץ אותן. “את טעימה מאד כשאתה כמהה אלי” אתה מלטף לי את פלחי הישבן ואני יודעת שאתה מכין אותן לקיין שלך.
אני לוקחת אוויר “תנשמי” אני מרגישה את הנשימות שלך קרובות קרובות אלי והחבטה הראשונה בכל זאת מפתיעה אותי.
אני מתחילה לספור, נושכת שפתיים, נושמת כל הצלפה באהבה, יודעת שהסימנים יחייכו אותי אח”כ.
אני מרגישה את הצורך שלך להצליף בי על המחשבות הסוררות שלי שאפילו לא דוברו.
אחרי ה 20 הראשונות אתה מפסיק לרגע, אוחז בסנטרי, ומניח את השפתיים שלך על שלי, מרטיב לי את הפה בלשונך וחוזר לעמוד מאחורי, אני מרגישה את אצבעותיך לוקחות נוזלים מהכוס שלי ועוברות איתן עד חור התחת שלי, אני מתכווצת קלות ואז נושמת עמוק שוב, להצלפה הבאה.
אחרי עשרים כאלה, איטיות, מתונות עצמתיות כמוך, אני שומעת רכב נעצר “הוא הגיע” אתה אומר לי.
אני שומעת את צעדיו מתקרבים, אני מרגישה את חיבוק הפגישה בניכם, את ההתרגשות המהולה בקצת בלבול שלו.
“כמו שאתה רואה, החלטתי לסמן אותה, נראה לי שהגיע הזמן לעשות את זה גם לך, תתפשט” הוא ניגש אלי
ומוריד לי את הצעיף מהעיניים, “עכשיו את רק מתבוננת היטב, עם כל החושים.”