יום האהבה

5a818ff56eb45.jpg

כן, הוא זוכר שהשבוע יום האהבה וגם יום המשפחה. הוא נכנס לבית הקפה הקטן והחם, תולה את מעילו על הקולב בכניסה, מזמין את האספרסו שלו וגם שבלול קינמון ריחני. הוא זוכר איך אבא שלו היה מביא לאמא שלו ביום האהבה פרח אדום וביום המשפחה היו הולכים כולם למסעדה הקטנה לאכול ארוחה משפחתית “בחוץ” .

אז כן, הוא זוכר שהשבוע יום האהבה וגם יום המשפחה. דקירה של עצב נדקרת לו בלב. הוא כאן בעיר האירופאית הקרה הזו, רחוק מהאהבה ורחוק מהמשפחה. הוא הגיע לכאן לפני כמה ימים, זיפי זקן מעטרים את פנין השחומים. אין לו כוח להתגלח, אין לו רצון להראות במיטבו. העובדה שהוא כאן כבר מעציבה אותו מספיק.

הוא מביט במסך הסלולרי שלו. מחכה להודעה שיקבל מאהובתו בארץ. שם, בארץ החמה שלו, כולם עדיין ישנים. הוא יודע שהיא עוד מעט תקום להעיר את הילדים, אבל עוד לפני שתעיר אותם, עוד במיטה החמה, היא תרכיב את המשקפיים שלה ותבדוק אם שלח לה הודעה. היא תענה לו בלב אדום ובוהק ואולי ב”בוקר טוב” מנומנם שכזה. אחר כך, היא תתמתח ותגיד “יום חדש מתחיל, קדימה”, תגשש ברגליה אחר נעלי הבית הפרוותיים שלה, תדדה לסלון, תפתח את התריסים הגדולים ועוד לפני שתשטוף פנים, תוציא מהפריזר לחמניות לכריכים. תלטף את הכלב הישנוני ותמהר למקלחת ל”טוש קצר” של חצי שעה.

הוא יודע כמה היא אוהבת את המקלחת של הבוקר. בבקרים המעטים שהיו קמים יחד, המקלחת הזו הייתה ה-מקלחת שלהם. היא אוהבת להתקלח במים רותחים, אז הוא היה נכנס ראשון ושוטף את גופו עד שהיו מגיעים המים הרותחים ואז היו מתחלפים. כמה אהב לסבן את חמוקיה, להעיר אותה “על הבוקר” ולשמוע ממנה כמה זה טוב וכמה חייבים לסיים כי יש ילדים ובית ספר ועבודה למהר אליה…

הוא שולח לה הודעה קצרה : “מתגעגע מאוד, מנשק את כולך בנשיקות קטנות ומחבק חיבוק ארוך, ארוך. שיהיה לך יום מקסים אישה אהובה שלי “

שהי הפסים הכחולים ליד ההודעה מפתיעים אותו, שהרי ממש מוקדם עבורה לענות. ומיד גם מגיעה הודעה ממנה “אהובי, מחבקת ומנשקת אותך בחזרה, חייבת לצאת אוספים אותי עוד רגע, אדבר איתך”

“רגע, חכי” הוא כותב לה, “לאן את נוסעת? מי אוסף אותך? כל כך מוקדם בבוקר?” היא לא משיבה לשאלות שלו. הוא מוחה דימעה קטנה שמתגלגלת על לחיו.

 כמה שנים קודם

היא חוזרת הביתה דיי מוקדם, להספיק לארגן ולסדר את הבית לפני שהוא מגיע ולפני שהילדים חוזרים. במקרה השנה יום האהבה ויום המשפחה יוצאים באותו היום והיא רוצה להכניס אווירה של אהבה משפחתית בבית. היא מוציאה את עוגת הלב היפה שקנתה ומניחה על השולחן בפינת האוכל. לידה היא מפזרת נרות קטנים, בקערות יפות היא מניחה את לבבות השוקולד הצבעוניים והכי חשוב, היא מעמידה את חצובת המצלמה במקום נגיש כדי לצלם תמונה משפחתית “כמו שצריך”, בנגן המוסיקה שלה היא שמה את השירים שכולם אוהבים וניגשת להכין ארוחת ערב נחמדה עם המאכלים האהובים : פיצה דקה, מרק כתום, סלט קצוץ דק, דג סלמון שקנתה בדרך וזיתים ירוקים נוטפי שמן זית שהביאה במיוחד מהכפר. כשהוא מגיע הביתה ומריח את ריחה הבישולים, הוא מתמלא אהבה ושימחה על חלקת אלוהים הקטנה שיצרו כאן יחד. הוא יודע שהוא לא זקוק ליותר מזה. כאן נמצא הלב שלו. הוא פותח את הדלת ומגיש לה זר ענק של פרחים בגווני אדום – כמו שהיא אוהבת. הוא מחבק אותה חיבוק חזק ומנשק את עיניה, לחייה ושפתיה. היא נענית לו בתשוקה ואז דוחפת אותו קלות ואומרת “אהובי, הילדים עוד רגע כאן…”

התמונה המשפחתית שצולמה באותו הערב, הודפסה מיד והושמה במסגרת יפה על השידה במטבח. באותו הלילה כשהלכו כולם לישון, נשארו כמה נרות בודדים על השולחן בפינת האוכל, האור הנעים שלהם, ריצד על קיר המטבח.

באמצע הלילה, פתאום התעוררו. ריח כבד של עשן אפף את חדר השינה. הם קמו בבהלה, מגששים דרכם לחדרי הילדים. הבית היה אפוף עשן ולהבות. הוא רץ במעלה המדרגות לחדרי הילדים, העיר אותם ובידים רועדות גרר אותם איתו למטה.

הוא לא זכר איך הצליח להיחלץ מהבית הבוער, הוא לא זכר מה קרה לילדים שלו או לאהובתו. הוא רק זכר שכולם היו בחוץ כשמכבי האש הגיעו. ואז התמוטט.

חודשים שכב מחוסר הכרה בבית החולים. הוא לא ידע שילדיו ניצלו בנס בזכותו. שנפגעו פגיעות קלות בלבד. הוא לא ידע שאהובתו נפגעה קשה מן העשן הסמיך ולא הצליחה לשרוד את השריפה הקשה.

הוא לא ידע שנכווה מאוד בידיו וברגליו, שהעשן הסמיך חולל שמות בריאותיו. ושבעצם, סיכויי ההחלמה שלו היו נמוכים מאוד. את הכל הוא שמע כשהתעורר יום אחד, אחרי כשלושה חודשים ללא הכרה. לאט, לאט הסבירו לו מה קרה באותו הלילה, לאט, לאט הבין. תקופת השיקום הארוכה הייתה קשה. הוא לא רצה לחיות. הוא לא הצליח להבין איך זה שמשפחה הולכת לישון מאושרת וקמה מרוסקת. את ילדיו ראה כשהיו מגיעים לבקר אותו, הם עברו להתגורר בבית הוריו שקיבלו על עצמם את משימת גידולם לאחר האסון.

מיום ליום גופו התחזק. נפשו הייתה פצועה מאוד. כדי לחזק אותה היה צריך רצון מאוד חזק שלו לחיות, להיות. בכל יום הוא התחזק ונחלש גם יחד. הוא רצה להמשיך ולהשתקם וגם רצה במקביל לשקוע חזרה אל האי ידיעה.

כחצי שנה היה בבית החולים ואחר כך המשיך לנסוע למחלקת השיקום שלוש פעמים בשבוע. לבית שלהם לא חזר. הבית נשרף לגמרי ובמקומו לא רצה להקים בית חדש. לא היו בו כוחות, לא היה בו רצון. הגעגועים לאישה שאהב, קרעו את ליבו וחתכו בנפשו. הגעגועים האלה היו קשים וכואבים יותר מכל ניתוח שעבר. בכל נשימה היא חושב עליה ומתגעגע. ילדיו, היו מלטפים אותו ומחבקים, אומרים לו מילות אהבה וניחומים. מהם למד שהחיים ממשיכים. שהשמש ממשיכה לזרוח ושהזמן לא עומד מלכת, גם אם הוא מרגיש ככה. את הרעיון לעבור להתגורר במקום פחות חם ורחוק, הגו ילדיו. הם הציעו לעבור לגור בארץ אחרת, רחוק מהזיכרונות, רחוק מהמבטים הסקרנים, מהמשפחתיות החונקת מההרגלים. הרעיון נשמע לו נורא. הוא לא רצה להתרחק מהאהובה שלו. לא רצה להתרחק מהוריו ומהוריה. יום אחד פנה אליו חבר, הוא הציע לו להיות מנהל המשרד של החברה שלו בבירה אירופית קרה ונחשבת. הילדים עודדו אותו להסכים. הוא נכנע להפצרותיהם ויצא למצוא להם מקום לגור בו, לרשום אותם לבתי ספר ולהכיר את העיר מעט.

המעבר היה מוצלח, ממש בניגוד מוחלט למה שדמיין. ילדיו השתלבו יפה והוא נהנה להרגיש שוב מועיל ובעל ערך. בקריסמס אפילו חגגו עם חברים חדשים שהכירו והייתה תחושה שהדברים מסתדרים להם. והנה השבוע חל יום האהבה ויום המשפחה. ההכרה שזה קורה ממש השבוע וממש בסמיכות, כמו אז…

הוא נכנס לבית הקפה הקטן והחם, תולה את מעילו על הקולב בכניסה, מזמין את האספרסו שלו וגם שבלול קינמון ריחני. ולא, הוא לא שולח לה הודעה כי הוא יודע שהיא לא תענה לו. שהיא לא ממש קיימת באופן המוחשי של המילה. במקום זה, הוא מוחה את הדימעה הקטנה שמתגלגלת על לחיו הזיפית, הוא מנסה לחייך. החיים שלו טובים עכשיו. ילדיו בגרו. הם שמחים בחייהם. הוא עובד ומבלה ואפילו מצא אהבה חדשה. ובכל זאת יום האהבה ויום המשפחה שייכים מבחינתו רק לאהובתו הנצחית, שחיבק ונישק ממש לפני שנעלמה מחייו בעשן.

קרדיט לתמונה : Cathal Mac an Bheatha@cathalmacan

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר