יש לך יופי עמוק, אינסופי…
יופי עתיק וכל תולדותיו בו, כל הנחלים והמלחמות, הבדידות הזועקת והלב.
יש לו מיליון פנים ליופי שלך, יש לך יופי חכם, סקרן ומתפנק; פעם רך ופגיע, חשוף ועצוב, פעם תכול, ופעם עז ובוהק כמניפה הנפרשת בין פני רקדנית הפלמנקו והעולם שמנגד. פעם הוא מתפרץ ונשי, חצוף, מתגרה ופועם ופעם עגול וחי ושקט ורוצה, פעם הוא קשת גבך כשאת מתפוצצת עלי ופעם הוא רוח, מלטף ואוסף ומפיץ.
בלי סופים או קצוות, יופי זוכר.
יש לך יופי עמוק, אינסופי ואומר, יופי יודע, משורטט ומבולגן, יופי עתיק ואני מתפרץ בו ונח ותם.