סטארטפיסטים של אהבה

5a59f8e658111.jpg

תסתכלו רגע על התמונה פה למעלה,

קראו בקול רם את המשפט הלכאורה מתחכם ושנון הזה. עכשיו עצמו את העיניים, ונסו להבין מה עולה לכם מיד במחשבה.

אם הדבר הראשון שעלה לכם בתודעה זה “מה פתאום? אני לא יכול לאהוב מישהו שלא אוהב אותי!”, מזל טוב….

אתם שייכים למין האנושי.

אבל אהבה לא עובדת ככה.

אהבה, שבודהה הגדיר במשפט הפשוט “הרצון להעניק כל עונג, ולקחת כל כאב”, היא בדיוק ההיפך ממשחקי כוח, מיחסי גומלין המבוססים על “תן לי ואתן לך” ומתחושות שליליות של התחשבנות אינסופית.

אהבה היא כוח חיובי ומעצים, השראה ושמחה אינסופיים…. אבל (מישהי פעם אמרה לי שכל מה שנאמר לפני “אבל” במשפט, חסר חשיבות ואפשר למחוק אותו או פשוט לא להגיד), לא למושא האהבה.

אהבה היא הכוח של האוהב!

נכון,

אפשר בקלות לקשר אהבה לרגשות שליליים של קנאה, פחד, כעס ועצב.

וכמו שאין שום דבר רומנטי בהגדרה “רצח על רקע רומנטי”, כל הרגשות הללו, אינם קשורים לאהבה, הם ככל הנראה קשורים לאגו.

אהבה היא יזמות אינסופית.

בדיוק כמו שסטארטפיסטית אמיתית לא מחכה שמישהו יגיש לה מעטפה עם כסף, וחוזה שמן, (מי מאיתנו לא היה שמח אם זה היה קורה) אלא עסוקה בכל רגע ביצור הזדמנויות, עשיה ובקידום החזון והחלום, כך צריכים אוהבים לנהוג.

ליזום.

לייצר.

להיות בתנועה מתמדת.

באהבה חברות וחברים (וסליחה מראש מכל מי שהאנלוגיה לא נעימה לו) אי אפשר ואסור להיות שכירים!

אהבה היא לא לבעלי לב חלש!

 

אבל (כן, כן, יש אבל, נא לא למחוק את כל מה שנכתב עד כה)

יש מידות, יש גבולות, ויש כללי עשה ואל תעשה.

לאחרונה יצא לי לדבר עם העורכת הכי טובה שאני מכיר, גל ברקן. באחת מהשיחות הללו היא הסבירה לי את התאוריה האחרונה שפיתחה על אהבה (חלק ממה שהיא מכנה “פילוסופיה בשנקל”). והתאוריה אומרת כך: אנשים (להלן מושאי אהבה) שייכים בגדול לשתי קבוצות: קבוצת הקקטוסים וקבוצת האורז. יש, כמובן, גם את כל מה שנמצא בין שני הקצוות הללו, כמו שיחי בוגונוויליה.

 

הקקטוסים, נקראים כך לא משום שהם דוקרים, אלא משום שהם זקוקים למעט מאוד השקייה.

מספיקות להם מילות אהבה אחת לכמה ימים, מחוות קטנות אחת לכמה שבועות, ושיזכרו שהם שם. יותר מזה, והם יטבעו רגשית, ויעשו מה שכל קקטוס עושה כשהוא במצוקה. ידקרו חזק בלב.

 

האורז, הם ההיפך הגמור.

הם זקוקים לאספקה סדירה של מילות אהבה, מחוות גדולות ורומנטיות, שטף קבוע ומתמיד של נגיעות, מבטים, ואפילו סקסטינג (מי שלא יודע מה זה, מוזמן לשאול).

מעט מדי, יצירת תקופות יובש אקראיות, או יותר גרוע מכוונות, יהפכו את האורז לקשה, ואז זה כואב בשיניים, ועוד יותר בבטן.

 

אז מה עושים?

מתבוננים, מנסים, לומדים את מושא האהבה, ובודקים האם הוא קקטוס או אורז, ומתאימים את ההיקפים, העומק והעשייה לצרכים שלו או שלה. וכמובן שלא מפסיקים לרגע להיות הצד היוזם.

אגב,

לאחרונה גיליתי קבוצת משנה מעניינת הזוכה להגדרה “אורז בר”. כאילו שזקוקים להשקיה בכמויות הגדולות מהקקטוסים, אבל קטנות משמעותית מאורז תרבותי.

 

האם תטעו? בטוח.

תפלו על הפנים? מלא פעמים. מלא !!

תהרגו קקטוסים ותייבשו אורז? בוודאי, אחרי הכול, אתם לא מלאכים….

אז מה?

האם הפחד לטעות, כמו הפחד לעשות, ינהל אתכם?

יצביע בבקשה כל מי שיודע לשחק שח (או דמקה, או שש-בש, או מונופול, או פינג-פונג, או טניס) , ואחרי ההפסד הראשון הפסיק לשחק.

יש מישהו כזה?

למה אנחנו לא קוראים להפסד במשחק “כישלון” אלא “התנסות”, אבל בענייני הלב אנחנו כל כך דרמטיים?

 

ולמי שתוהה מה אני.

אני ריזוטו

🙂

mayday-ppgmail-com

זוגיות ויחסים קארמיים, הבלוג של: מידד פריינטא

בן 53, מנסה לאזן בין גוף לנפש, מדע ורוחניות, וחושב (הרבה) יותר מדי. האם אהבה אקראית ? האם אפשר לתכנת ולתכנן עניינים שבלב (כמו במי להתאהב ומתי) ? איך מוצאים בנ/בת זוג ? איך משאירים אותם ? מה הקשר בין אהבה לסקס? אם השאלות הללו מעניינות אתכם (וכן, יש מתכון למציאת פרטנרים מהחלומות), אתם במקום הנכון

סיפורים נוספים של מידד פריינטא

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר