זה לא אתה שער, זה הן שערות. כבר שנים שאתם בנפרד, אתה ישן והן ערות לכל ורואות כל דבר, פרט למה שצריך לראות. אתה כבר לא ממש סומך על עצמך, לא סומך על מה שאתה מרגיש, אם התחושה היא לגיטימית או שהיא שם לשרת תפקיד, יש ויכוח בין המומחים, זה בטח לא אני שאמרתי, אני לא אמרתי כלום.
השינה הזאת, או אם תרצו חוסר הערות הזו, כמו סקס, כמו התמכרות, לעולם אינה מספקת, הצורך למלא את גחמותיה הוא סיזיפי ומנוון. ואבוי אם יבוא חלום להפריע את מנוחתה האילמת.
כשאני כבר ער לעיתים, אז בא לי מרק, אבל הקיץ לא מניח, האבק, שכבות על שכבות, ממלחמות, מאהבות, ממשיך להחזיק באוויר שלנו בן-ערובה, כבר שנים שאנחנו לא נושמים, אני נשבע לכם שאני מרגיש שאני נחנק.
בסוף ינואר יגיע, אנשים ממשיכים לקוות שאולי הפעם באמת זה יקרה ושאר שירים של עידן רייכל, התקווה היא סם, בכל כך הרבה מובנים, שאולי פשוט עדיף להמשיך לישון.