תמיד יש סיפור

59635550cfc04.jpg

חוף בהיר, ים כחול, גלשני רוח צבעוניים, הרים ירוקים. תיירים, ילדים, נשים וגברים, חופש גדול גם ביוון.

גלים מרגיעים, מיץ תפוחים סחוט טבעי אמיתי. “אל תשכח לקחת את העץ שמצאת” אומרת כאן אמא אחת לילד שלה. “נו אמא באמת, נראה לך שאני שוכח?” הוא עונה לה כדרכם של ילדים.

קרני השמש נעימות לי, מלטפות את גופי בחום נעים. הרוח מסיעה את הים הלוך ושוב אל החוף, כמו מצב התשוקה שלי, הלוך ושוב , באה והולכת, רוצה ולא רוצה, איתך ולא איתך. המצלמה שלך מכוונת אלי, “תסתובבי אני רוצה לצלם אותך” . “צלם אותי מהגב” אני מבקשת ומסתובבת לחצי סיבוב.

“היא כל כך נחשקת” חולפת לך מחשבה בראש. “אני רוצה לגעת בה כל הזמן” …”את לא מבינה כמה אני חושב עליך” אתה אומר לה ומחייך. “אתה מביך אותי” היא עונה לו ובתוך תוכה מחייכת בשימחת נשים.

אז מה הסיפור כאן בעצם??? אני מרימה את העט שלי מהמחברת, לאן אני לוקחת את הגיבורים שלי?? מה אני רוצה לכתוב? מה הסיפור? לא יודעת, אולי אין כאן סיפור בעצם. אני כותבת על שני אנשים, גבר ואישה (כולם כותבים על זה לא?), לא מחוייבים אחד לשני, לא מחוייבים לאנשים אחרים, יוצאים יחד לחופשה של כמה ימים. איזה סיפור כבר יכול להיות כאן…חוץ מים, סקס, אוכל טוב ושוב ים וחוזר חלילה?? הוא קורא ספר עב כרס, היא מביטה על האנשים בחוף, מתמכרת לשמש החמה. הוא מדבר, היא מקשיבה, הוא משליך חכה היא אוספת את הדגים. הוא צוחק, היא מזילה דימעה.

“מה את כותבת שם כל כך הרבה?” אתה שואל אותי . “סתם, מנסה למצוא את הסיפור כאן”

“ספרי על אניטה וחואן, שנפגשו בחוף ביוון, התאהבו, בנו טברנה ואחר כך מלון קטן” “אוקיי” אני אומרת וצוחקת ובראשי כבר מתנגן לו השיר הידוע “זהו שיר ישן על אניטה וחואן…” “ואז” אתה ממשיך בסיפורך “ואז בטיול בהרים, החליטו לסיים את חייהם יחד, בלעו כדורים, או ששתו שיקוי שרקחה להם אישה זקנה לבושת שחורים בכפר קטנטן של שני בתים” “כשמצאו אותם המקומיים כעבור כמה חודשים, צמחו מהם שני אלונים, אחד נתן פירות השני רחב עלים. ועל חוף הים, במקום בו עמדה הטברנה שלהם והמלון הקטן, בנו בית לאנשים אוהבים. את רואה, תמיד יש סיפור! תמיד נמצא את הסיפור גם אם הוא מתחבא ביער עבות או סתם עומד כבית קטן, צרוב שמש ורוחות מלוחות.”

סוגרת את המחברת שלי. מתמכרת לשמש, מרימה את המבט אל עבר איתיקה שנמצאת כאן ממש מעבר לים. ארוכה הדרך לאיתיקה. ולכל אחד מאיתנו האיתקה שלו. וזה כבר שייך לסיפור אחר, שיגיע כשיבוא זמנו…

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר