יום הולדת / טל ארליכמן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

“מזל טוב” צעקו כל החברות מהמשרד כשיעל נכנסה בבוקר למחלקת הכספים. כמו בכל שנה הן הכינו שולחן עמוס במאפים, קישים, ירקות ועוגות וקנו ליעל את הBUYME מספר 4 שלה.

יעל עזבה את המשרד מוקדם באותו יום ונסעה להיפגש עם רוני חברתה הטובה מהתיכון. הן ישבו בבית הקפה שליד ביתה של רוני.

“את נראית מצוין”, החמיאה רוני ליעל. הן דיברו על כל מה שהתחדש בחיים שלהם בשבועות האחרונים מאז נפגשו וסיכמו להיפגש שוב בקרוב.

בשעת ערב מוקדמת נכנסה יעל לביתה. הדליקה את האור, מזגה לעצמה כוס שרדונה והתיישבה על כורסת הבד הצהבהבה שרכשה לפני כשנה. היא הדליקה את הטלוויזיה וצפתה ב10 הדקות האחרונות של “חתונמי”, בהן סיפר אחד הגברים כמה קשה היה לו לשאת את הנוכחות של הבחורה שזיווגו לו. יעל חשה בחילה קלה ואז תקפה אותה עצבות. שש שנים ויום חלפו מאז שהוא יצא לריצת הבוקר שלו ולא שב. שש שנים שבמקום לחפש חופשות זוגיות באירופה או גני ילדים מומלצים, היא מצאה את עצמה עולה לבית הקברות, בוחרת את זר הפרחים הכי אדום שיש ומספרת לו מה הוא הפסיד בחודש האחרון.

למחרת, בדרכה למשרד, החליטה לנסוע בדרך אחרת מזו שהייתה רגילה אליה. הווייז דיווח על עומס והיא החליטה להישמע לו הפעם. באחד הרחובות ראתה גבר כורע ליד שפת המדרכה ומחזיק את חזהו. יעל לא הייתה בטוחה האם הוא מצוי במצוקה והחליטה לעצור בצד. היא התקרבה אל האיש שלא הרים את מבטו וראתה שהוא נושם בכבדות.

“סליחה”, אמרה, “הכל בסדר?, אתה מרגיש טוב?” הרחוב היה שומם וחוץ משניהם אף אחד לא עבר בו.

“לא”, השיב בקול לא יציב. “אחותי התקשרה אליי לפני רבע שעה בערך והודיעה לי שאבא שלי נפגע בתאונת דרכים לא רחוק מפה ופינו אותו לטיפול נמרץ. הייתי במטבח ויצאתי לכיוון האוטו ואז הרגשתי לחץ חזק בחזה וכמעט התעלפתי. עכשיו קצת יותר טוב” אמר והרים את עיניו לקראתה.

מבטו שהחביא פחד וכאב, הצליח לגעת בה והיא הסתקרנה לשמוע עוד.

“תוכלי להסיע אותי לשם?”, שאל.

“אתה לא מעדיף להתקשר למישהו קרוב?”, גיששה בעדינות

” הבנות שלי היום אצל גרושתי ואליה אני בטח לא אתקשר”, אמר בטון שהצליח לגלות נימה מחוייכת.

“בטח, בוא”, השיבה והם התרחקו לכיוון מכוניתה.

בדרך לבית החולים יעל הרגישה מדקה לדקה שהמפגש האקראי הזה הופך להיכרות נעימה שמושכת אותה יותר ויותר. הם לא הפסיקו לדבר עד שהגיעו לחנייה ליד מיון בית החולים.

“טוב, הגענו, אני שמחה שאתה מרגיש יותר טוב”.

“אני יודע שזה אולי מוזר ומוקדם”, אמר, “אבל תרצי להמשיך את המפגש הזה בחמישי בערב על איזה קפה או משהו חזק יותר?”

היא הישירה את עיניה לכיוונו ופניה כבר סיפקו לו את התשובה שחיפש.

קישור לפרופיל הפייסבוק של טל:

https://www.facebook.com/tal.erlichman

קישור לבלוג של טל, שבו מופיעים 4 הפרקים הראשונים של ״בין כחול לאפור״, ספרו החדש:

https://talwritingblog.blogspot.com/?m=1

אורחים בלב

אורחים בלב, הבלוג של: האורחים של "אמור"

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח. 

סיפורים נוספים של האורחים של "אמור"

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר