דיבור שמן / לנה שגיא דאין

אני לא יכולה יותר לשבת בארוחות חג משפחתיות.

האמת שלא שמתי לב מתי בדיוק השינוי הזה קרה, זה לקח כמה שנים, מאז שהתחלתי לקרוא מחקרים ומאמרים בנושא המשקל, והמידע לאט לאט חלחל פנימה.

 

אני כבר לא יכולה לשמוע משפטים מהסגנון הבא:

– “יואו, כמה אכלתי”, “ממש התחזרתי”, “מעכשיו אני צריכה לצום שבוע!”

– “את לא שמנה, את יפה!”

– “איזה יופי את שומרת, איזה כוח רצון יש לך”

– “את יודעת, קצת התרחבת בפנים, אבל אני מכירה אותך, בטח תורידי את זה בקלות”

– “ספרי לנו איך ירדת ככה, גם אני חייבת!”

מכירים כאלה? בבקשה תהנהנו, כי אם תגידו שאף פעם לא שמעתם משפטים כאלה או בסגנון – אני לא אאמין לכם.

 

אנחנו כל כך רגילים לאמרות האלה, הן נשמעות מכל עבר, עד כדי שזה הופך להיות לשיח היומיומי שלנו, זה נכנס לנו לדם וללב.

רק שבזמן האחרון, בכל פעם שאני שומעת את זה, בא לי לקחת את בת השמונה שלי הצידה ולאטום לה את האזניים, שלא תשמע חלילה טפו-טפו.

 

מניחה שאתם מרימים גבה עכשיו וחושבים – מה היא רוצה מהחיים שלנו זאתי? מה יש לה נגד המשפטים התמימים והרגילים האלה? אז מסתבר שהשיחות האלה מזיקות לנו. סליחה על הדרמטיות – שיחות אלה רעל, אין לי מילה אחרת. רעל לבריאות שלנו, הנפשית והגופנית, וגם לבריאות של ילדינו. הוא מטפטף לו בהדרגה, טיף-טיף, טיף טף, ועושה את הנזק שלו בצורה נסתרת אך חמורה.

כן, כיף איתי במסיבות.

 

ככה. השיחות המקובלות האלה, עד כדי כך שכבר מזמן הפכו לשגרת חיינו, שיחות העוסקות במראה חיצוני, שכוללות הצהרות שליליות כלפי עצמנו ועל כל ההתנהלות סביב המשקל – מסתבר שהן נחקרות ע”י מדענים כבר הרבה שנים. יש להן אפילו כותרת מדעית – הן נקראות fat talk או דיבור שמן. מדובר בשיחות שחוזרות על עצמן כל הזמן ובכל מקום, בכל ארוחת ערב, בשיחה בעבודה ליד מכונת הקפה או בחדר האוכל, וגם אצלנו בראש. והבעיה העיקרית היא שהמסר שלהן, ולא משנה מה הן המילים המדויקות ואיך שלא תסובבו אותן, המסר הנסתר אך מאוד בולט הוא – חלילה שלא נעלה במשקל, חלילה וחס, חס וחלילה. אוף, כמה העלאתי, וואו איזה יופי רזית.

 

עשרות מחקרים מדעיים מראים ששיחות מסוג זה מזיקות לנו. מסתבר שדיבור שמן משפיע לרעה על בריאותנו לא פחות מסמים או אלכוהול. אנשים שנוהגים להתעסק בדיבור שמן נמצאים בסיכון גבוה יותר לכמה תופעות בריאותיות שליליות. זה כולל השלכות פסיכולוגיות כדוגמת דימוי גוף ירוד ופגיעה בביטחון עצמי, אך גם אבחנות רפואיות כולל דיכאון והפרעות אכילה. אני מדגישה – דיכאון והפרעות אכילה. אצל ילדים שלנו. זה נורא. אני לא יודעת אם אתם מכירים אנשים עם הפרעות אכילה – אני כן, ומדובר בהפרעה הפוגמת בצורה חמורה באורח החיים וגורמת לנזק קשה לבריאות.

 

בטח תגידו – אני ממש שומעת אתכם חושבים – אבל השמנה זה באמת לא בריא! זאת מחלה!

אז בואו נדבר על זה באמת, כי גם על זה יש לי מה להגיד. נכון, השמנה היא גורם סיכון למחלות שונות. מה שמעניין הוא שיש עוד המון גורמי סיכון המשפיעים לרעה על בריאותנו, כמו למשל עישון, מיעוט שינה, אי הקפדה על ביצוע בדיקות סקר מומלצות בקופת חולים, יתר לחץ דם, והיעדר פעילות גופנית. אבל האם אתם שומעים שיחות הדומות לדיבור שמן גם בנושאים האלה? מתי בפעם האחרונה שמעתם את המשפטים הבאים: “כמה עישנתי היום, עכשיו אני מתאפק שבוע!”, “אז מה שיש לך יתר לחץ דם, את עדיין יפה!”, “את יודעת, משקל נמוך זה לא בריא, את חייבת לעלות קצת”, או “איזה יופי איך את מקפידה על שינה טובה בלילה, כל הכבוד, איזה כוח רצון יש לך!”.

כלומר – המון גורמי סיכון בריאותיים נוספים עוברים מתחת לרדאר, הם לא שיחת היום, הם בקושי מדוברים. ועוד לא דיברנו על כך שירידה במשקל היא קשה בהרבה מטיפול בכל גורם סיכון אחר, ושמרבית האנשים, גם אלה שמצליחים לרדת, מעלים את המשקל בחזרה.

 

אני גם יודעת מה אתם חושבים עכשיו. ואם אני לא צודקת – אני לא אדע מזה, זו רק כתבה. אבל אני מתארת לעצמי שאתם חושבים עכשיו – אבל השמנה זה גם לא יפה!!

אוקיי, זה נושא עצום ועמוק בפני עצמו. אנא מכם, תצללו פנימה ותחשבו למה אתם חושבים שהשמנה זה לא יפה. לא, “ככה” זו לא תשובה. הרי רק לפני קצת יותר ממאה שנים עודף משקל נחשב לשיא היופי, רק תסתכלו על התמונות המדהימות של רנואר. לצערי, אנחנו חיים בעידן של קידוש הרזון, עם דוגמניות דקיקות ובובות ברבי ופרסומות אינסופיות של כושר ודיאטות. כלומר – יפה או לא יפה – הרבה מזה זה עניין של תרבות ותקופה, ואם הייתי מדברת איתכם לפני 150 שנים, כנראה שהייתם אומרים לי “אבל רזה זה לא יפה!”.

 

העניין הזה של פחד מעליה במשקל כבר מזמן הפך למפלצת, לפוביה, משהו הרבה מעבר לדאגה לבריאות. שמנופוביה, כלומר פחד קיצוני מעליה במשקל, זו תופעה שנחקרת המון לאחרונה בספרות המדעית. עד כדי כך שאנשים מעדיפים לחלות במחלות קשות וחמורות מאשר לעלות במשקל. לא מאמינים לי? הנה לכם תוצאות של מחקר מטלטל שנערך בשנת 2006 בארה”ב. החוקרים שאלו מעל 1500 אנשים בעלי משקל תקין, האם הם היו מעדיפים להיות עם השמנה, או לאבד שנה מהחיים. מניחה שתוכלו לנחש בקלות מה ענו האנשים – ברור, לאבד שנה מהחיים! מה זה משנה הרי אם אני אמות בגיל 90 או 91! ואז המשיכו עם השאלות. האם הייתם מעדיפים לאבד עשר שנים מהחיים מאשר להיות עם השמנה? ועדיין 18% אמרו שכן. חכו, זה הולך ומחמיר. 20% העדיפו להיות אלכוהוליסטים או בדיכאון חמור, 7% אמרו שמעדיפים לאבד גפה ו-5% – לאבד את הראיה, מאשר להיות שמנים!! לאבד את הראיה, אני אומרת לכם!!

ואתם אומרים לי – בריאות..

 

בואו נחזור לעניין של הדיבור השמן.

לפעמים שואלים אותי – אז נגיד כשהילד שלי מעלה במשקל – מה את רוצה, שלא אדבר איתו על זה?

שאלה לגיטימית. אז תלוי איך מדברים ומה אומרים. הידעתם שיש מחקרים שמראים ששיחות על משקל ומראה גורמות לנו לעליה במשקל? כלומר אותו הילד שהעלה במשקל, אם תיגשו אליו בצורה לא נכונה – כנראה שזה לא יעזור לו ואולי אף יזיק. איך, תשאלו? אלה רק מילים! אבל כולנו יודעים שלמילים יש כוח. ואם אותו הילד או הילדה, אותו מתבגר או מתבגרת, וגם המבוגרים, שומעים ומשתתפים בשיחות של דיבור שמן, אם בכל יום הם שומעים את המסר כמה חלילה וחס זה עליה במשקל אפילו גרם אחד – לאט לאט זה הופך אצלם לאישיו כבד. ואז הם מפתחים הרגלי אכילה לא בריאים הפוגעים באיזון המטבולי העדין של הגוף, לפעמים אי שביעות רצון מהגוף מביאה לחוסר בטחון והפחתה בפעילות הגופנית – וכל אלה מביאים לעליה במשקל.

 

אז בתור רופאה וחוקרת, אני מבקשת מכם – אנא, שימו לב לדברים שאתם אומרים. תזהרו מהמשפטים הרגילים סביב שולחן האוכל שלכם או בזמן צפיה בסדרה אהובה – איף כמה היא העלתה, ואיזה יופי הוא ירד, ואוף אני צריכה לרדת גם. דברו בריאות, דברו פעילות גופנית ואכילה מאוזנת, בלי קשר למשקל ומראה.

וכאשר דיבור שמן ייעלם מהלקסיקון שלכם – תדעו שטיפלתם בהצלחה בגורם סיכון בריאותי, ושיפרתם בקלות רבה את הבריאות של עצמכם ושל ילדיכם.

 

אני מקווה שמעכשיו תתחילו לשים לב לשיחות האלה, כי ברגע שמודעים לתופעה – אי אפשר שלא להתעלם ממנה. כמו בסרט “מטריקס” – מעכשיו תוכלו לשים לב עד כמה אתם מוקפים בדיבור שמן. ואגב זה לא יהיה קל, להעלים את השיחות האלה. כמו בארוחות חג למשל, הרבה פעמים מי שעוסק בדיבור שמן אלה סבתות ודודות חמודות, ולא נעים להתחיל להתווכח איתן ולשנות את כל מה שהן רגילות במשך חייהן. אבל אפשר לנסות להתרחק משיחות אלה, וכמובן שלא להשתתף בהן.

 

ואז תוכלו לשמוע, כמו ששמעתי את בת השמונה שלי לא מזמן במסעדה צועקת על אחותה הגדולה – “די כבר לדבר על משקל! רזה, רזה, כאילו זה הכי חשוב! הכי חשוב שתהיי בריאה!”.

ותהיו סופר גאים בה.

אז בהצלחה לכם!

לנה שגיא-דאין היא רופאת נשים וגנטיקאית מבי״ח כרמל, חוקרת בטכניון, מרצה ומדריכת סגל רפואי בנושאי שמנופוביה.

 

 

 

אורחים בלב

אורחים בלב, הבלוג של: האורחים של "אמור"

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח. 

סיפורים נוספים של האורחים של "אמור"

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר