חופש באחריות

5fa3f82c25411.jpg

“רוב האנשים לא באמת רוצים חופש, בגלל שחופש נושא בחובו אחריות, ורוב האנשים מפחדים מאחריות”- זיגמונד פרויד

(את הציטוט הזה שלחה לי חברה לאחר שיחה ארוכה שלנו)

ואז אני מבינה שעל פי זיגמונד פרויד אני אדם אחראי כי אני לא רוצה מחויבות, מתקשה להתחייב, אפילו לעצמי.
אני רוצה חופש. להיות לב ונשמה חופשיים מכבלי הגדרות ומוסכמות.
אני חיה עם הרצון הזה שלי, כבר הרבה שנים, במערכת יחסים מורכבת.

אני מחויבת לעצמי, מחויבת לחופש שלי לחיות על פי הקול שלי. ללכת ולעשות את מה שהנפש שלי מבקשת.
ויש את קולות הסביבה שאומרים לי “תתחייבי.”

תבינו, הנפש שלי עקשנית. הלב לא פחות עקשן ממנה והמוח שלי? הוא זה ששומע את רחשי הסביבה, את המוסכמות החברתיות, הכלכליות, המדיניות. ההגדרות והגדרות בהם אנחנו חיים.

במשך שנים אני חיה בשיח קשוח בין הנשמה שלי לראש וזו מלחמה אבודה שמזמן הייתי צריכה לותר עליה כי עובדתית, גם ללא הציטוט של פרויד, אני כאן באחריות מלאה על החופש שלי.

רק אני אחראית על האושר והשמחה הפנימיים שלי.

רק אני יכולה לגרום לתשוקה שלי לפעום בתוכי ולהעיר אותי.

“אני היא זו שכותבת את התסריט שלי, אני היא זו שאצור ואביים את הדרמה הקומית של חיי.”

כתבתי את המשפט הזה בפוסט שקראתי לו הסרט של חיי – פוסט שמדבר על החרדה שנכנסה לחיי.
כל כך חשוב לי להזכיר את זה לעצמי את זה בימים האחרונים, עם בואו של הסתיו הנעים שקצת מנקה את האובך והלחות שבחוץ, אבל במקביל גורם לי להרגיש עצבות מסוימת, לא מצב רוח רע אלא רק געגוע לאהבה כוללת שקצת מובנת מאליה.

כשאני במקום הזה אני מזכירה לעצמי שמותר לי להתכנס בי, מותר להיעצב על מה שכרגע חסר אבל, תמיד תמיד יש בתוכי את פינת הקריאה עם מנורת הלילה או כוכב הצפון שמאירים ומזכירים לי שהחיוך הפנימי שלי הוא תמיד רק שלי.

הכתיבה היא חלק מהתשוקה שלי והשיתוף הוא חלק מהשמחה שבי.
אני אוהבת לשתף, זה עוזר לי לפרוק, ללמוד, לחבק ולהאיר.
כשאני כותבת אני מתעוררת.
כשאני מצליחה לשבת ופרוק את עצמי במילים, ולא חשוב מצב הרוח שלי, אני מרגישה חיה, נוכחת, חושקת.
הכל אני יכולה כשאני כותבת, בעיקר להקשיב לעצמי ולגלות עוד עולמות בתוכי
חלק נכבד מהדברים הללו למדתי תוך כדי מסע החלמה מסרטן השד, מסע שברגע שהוא מתחיל לא נגמר לעולם.
אז לקחתי אחריות על דרך ההחלמה שלי ואני מחלימה בתשוקה וכתיבה’

צילמה באור ואהבה 🙂 בלה שחר הילל

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר